השנה היא 1917, ואירופה היא שדה קרב. המלחמה ניטשת מזה שלוש שנים. בין המתגייסים הטריים נמצא בנימין קוהן (Kohn), בן שמונה עשרה בלבד, בן למשפחה יהודית מרוזנהיים (Rosenheim) שבדרום בוואריה. באמתחתו מתנה שקיבל בחזית: יומן מתנועת הנוער היהודית "בלאו־וייס" שהיה חבר בה. היומן נותר בשלמותו לאורך כל המלחמה, אם כי לדאבוננו קוהן לא כתב בו יותר מכמה שורות. קוהן שרד את המלחמה, אך נהרג זמן קצר לאחר מכן בתאונת מעבורת, כך שזיכרונותיו כנראה יישארו לא ידועים לעד. אולם גם מיומן אילם זה ניתן ללמוד על בנימין קוהן ועל צעירים כמוהו, יהודים באחת התקופות המטלטלות בהיסטוריה המודרנית. ערב מלחמת העולם הראשונה, עמדו בני הנוער היהודים לפני דילמה לא פשוטה: כיצד יש לפעול בקרבן של אומות שראו בהם לא פעם גורם זר, בתקופת משבר המלווה באנטישמיות גואה ובעלייה של הלאומיות היהודית והלאומיות האירופית. "היומן ליהודי המטייל" (Tagebuch für Jüdische Wandrer), שנמצא בספריית מכון ליאו בק בירושלים, שופך אור על חיי הנוער היהודי בצל ההתמודדות הזאת.

"היומן ליהודי המטייל" ראה אור בשנת ה'תרע"ז (1917-1916). היומן כולו – מציור הכריכה לאוסף הציטוטים ולקטעי הזיכרונות – הוא פרי יצירתם של חניכים ושל מדריכים בתנועת בלאו־וייס בגרמניה ובאוסטריה. חלקו הראשון של "היומן ליהודי המטייל" הוא יומן קלנדרי שמוקדש בו עמוד לכל שבוע בשנה. לצד פורמט התאריך הלועזי מופיעה גם הספירה העברית, בציון פרשות השבוע, מועדים יהודיים ומועדים לאומיים גרמניים. בתחתית העמוד מופיע ציטוט נבחר מן המקורות, בעברית ובגרמנית. כך למשל, בעמוד 32, ה־8-1 בפברואר 1917, מצוינים תחת קורת גג אחת החג הנוצרי "Lichtmeß", מועד כינוס הסנהדרין של פריז ב־1807, ט"ו בשב"ט ומובאה מתוך שירת הים. באמצעות הציטוט שוזרים יוצרי היומן את הסיפור התנכ"י על מאבק באויבי ישראל בחוויה העכשווית של החייל היהודי־גרמני הנלחם על אדמת אירופה, כהמשך לאותו ציווי היסטורי, המציב את עם ישראל הפעם לצד האומה הגרמנית. המועדים היהודיים כוללים תאריכי לידה ופטירה של אישים יהודים משפיעים, ואירועים היסטוריים בתולדות היהדות דוברת הגרמנית, בתנועה הציונית ובקורותיה של תנועת בלאו־וייס. מכלול דו־שפתי זה, השואב מן המקורות ומלוח השנה היהודי העתיק, אך גם מחייהם המודרניים של יהודי גרמניה, הוא עדות לזהות רבת הגוונים והפנים שניסו חניכי התנועה ליצור ולשמר באותה תקופה סוערת.

שילוב זה של זהות יהודית דתית, זהות יהודית חילונית מודרנית ורוח הזמן ניכר גם בחלק הבא, ה"Tagebuch", המחולק לפי חודשי לוח השנה העברי. לכל חודש שער מאויר, ואחריו מספר דפים ריקים לרשומות ולהגיגים. האיורים בחלק זה נוצרו בידי המדריכה קטה אפרים, לימים האומנית הישראלית קטה אפרים־מרכוס, והם יוצאי דופן ביופיים ובעדות שהם מספקים לעולם הפנימי והערכי של חניכי התנועה. ישנם איורים הקשורים למועדים היהודיים: בחודש כסלו – חנוכייה, באדר – המן; ואחרים הקשורים לחיי המטייל היהודי: בתמוז – חניך בטבע, בשבט – יער, בסיוון – אחו פורח, ועוד. כל איור כשלעצמו הוא עולם ומלואו, אך בולט ביניהם השער של חודש ניסן, שנבחר להופיע על כריכת היומן: דמות אדם עירומה ומכונפת, הצועדת בתוך מגן דוד. איקונוגרפיה יוצאת דופן זו שואבת השראה מסגנון האומנות המודרני "סגנון הנוער" (Jugendstil), שפרח בגרמניה ובאוסטריה של ראשית המאה ה־20, ודגל בתמצות ובהפשטה, ובקווים וצורות זורמים השואבים מן הטבע. ניכר שסגנון בועט זה שבה את ליבה של אפרים, והדמות שיצרה מספרת בעיניי את הסיפור של בלאו־וייס. דמות הגבר העירום מייצגת כמה מעקרונות תנועות הנוער ה"כלליות" בנות התקופה: חיבור לנפש ולגוף, לטבע ולפשטות. אך באותה מידה זוהי דמותו של  מלאך־מטייל הצועד בתוך מגן דוד – המטייל היהודי, עירום, חצוף ומהורהר, ישות ייחודית המחפשת את מקומה בעולם.

אם איוריה של קטה אפרים ביקשו לתת צורה לתכני היומן, בחלקו הבא מונגשים לחניך־הלוחם־הקורא אותם תכנים ערכיים בקטעים מתומצתים. בפתח הקטע מופיע ציטוט מאת מרטין בובר: "ברצוננו להציל את היהדות מהתנוונות, ולשם כך רואים אנו דרך אחת בלבד, ומקור אחד עלי אדמות בו נוכל להיעזר: קדמוניות עמנו". הקדמה זו לפרק היא גם מראה לתוכנו: חניכי התנועה ומדריכיה רואים במעשיהם דרך לחדש ולהפיח חיים ביהדות ובזהות היהודית, ושורשיה משמשים להם מקור השראה. התוכן המופיע בפרק זה, לשימושו ולהעשרת דעתו של החניך, סוקר את אורח החיים היהודי ואת והחגים היהודיים ואת קורותיה וחזונה של בלאו־וייס, וכולל גם רשומות אישיות מפי חברי התנועה ואף מידע שימושי כללי דוגמת הנחיות עזרה ראשונה ותוכנית כושר. ואולם הזהות הלאומית הגרמנית, נדבך מרכזי בתנועה שהופיע בחלקיו האחרים של היומן, בולט כאן דווקא בנוכחותו הדלה. גם קורותיהם המודרניים של יהודי גרמניה ואוסטריה, שהופיעו בקצרה בלוח השנה, אינם נזכרים כאן כלל. בפרק זה בולט קטע קצר ויוצא דופן מאת המדריך יוסף פרבר (Faerber) מסניף ביילסקו (Bielsko), המדגיש את מצבם הייחודי של הלוחמים היהודים: פרבר מספר על שעת לילה בעמדה, שם לצד שירי עם גרמניים וצ'כיים שמע לפתע מרחוק את "התקווה" מפי צוערים יהודים שהיו בסמוך. לפתע, אל קולותיהם של חיילי הצבא האוסטרי הצטרפו לשירת התקווה קולות של חיילי האויב מן הצד הרוסי של הגזרה: "שם חוויתי שוב את תחושת השייכות, אך גם את הטרגדיה של עמנו."

החלק האחרון של היומן פתוח צוהר לחייהם של המתגייסים, שהיו בסופו של דבר נערים ונערות, חניכים וחניכות שאהבו את דרכה של תנועת הנוער. נמצאים בו טבלאות מעקב, דו"חות טיולים, טבלאות לרישום ספרים ששאל בעל היומן וספרים שהשאיל לאחרים, רשימת קריאה וטבלה לתיעוד אוספים. לאחר מכן מצורפים דפי קשר עם כתובות סניפי התנועה המרכזיים בגרמניה ובאוסטריה, ושמות הרכזים הממונים. את היומן חותמים דפי תווים של שירי עם ולכת ודפי חמשה ריקים, עבור לחנים שהחניך ישמע ויתעד במסעותיו. זוהי דרך מעט מוזרה לסיים יומן לחניך ולמדריך בשדה הקרב, אך ייתכן שמטרתה להזכיר לבעליו את שהיה לפני המלחמה, ואת המטען הערכי, ההיסטורי והאקטואלי שהוא או היא נושאים כחניכי בלאו־וייס. היומן נועד להזכיר לחניך מדוע התגייס, וגם לעורר אותו להרהר בזהותו ולהיזכר, גם בחזית, בחלקים השונים שבה: בתרגילי הכושר ובטיולים בהרים המושלגים, אך גם בחגים היהודיים, בנופי ארץ ישראל־פלשתינה ובזמני הדלקת הנרות והצום.

עמדתה של בלאו־וייס כתנועה הייתה נחרצת עוד בפרוץ המלחמה: "…המלחמה שנכפתה על מולדתנו הגרמנית הטילה את צילה גם על תנועתנו […] מדריכים רבים נקראו אל הדגל […] אנו מצפים מכל אלה […] בשדה הקרב שינהגו וגם יילחמו כיאה לאיש בלאו־וייס. יזכרו נא תמיד שלבד ממילוי חובתם כלפי המולדת הגרמנית עליהם לשאת ברמה את כבוד השם היהודי." (מתוך כרוז שפרסמה תנועת בלאו־וייס בשנת 1914. מובא מתוך: נעורים בתנועה: מקורות לתולדות תנועות הנוער היהודיות בגרמניה 1933-1909, ערך ותרגם יהויקים דורון, ירושלים 1996, עמוד 57.)

ייתכן שזוהי עדות לתמימות של בני נעורים, המחזיקים באמונה שאפשר להיות הכול, לתפוס מרובה מבלי לשמוט דבר, אך עבור חניכי הבלאו־וייס זו הייתה דרך חיים ופעולה. העמדה החיצונית של סביבתם הייתה במידה רבה ידועה להם מראש: אזרחים וחיילים יהודים הואשמו בנאמנות כפולה, למרות התגייסותם העקבית לטובת מדינות הלאום שחיו בהן. "היומן ליהודי המטייל" הוא מקור מרגש ומיוחד, קולם הגולמי של צעירים וצעירות יהודים שביקשו לשאת על עצמם מטען ערכי והיסטורי רב, ואשר רבים מהם לא זכו לספר על חוויותיהם. לא נלמד הרבה על בנימין קוהן האדם מיומנו הריק, אך נוכל אולי ללמוד על הדברים שהיו חשובים לו כחייל יהודי־גרמני וכחניך בלאו־וייס. העובדה שהיומן שרד במצב טוב את המלחמה ואת השנים שאחריה מעידה על חשיבותו לקוהן. איננו יודעים איך הגיע היומן לספריית מכון ליאו-בק, אך במקום זה אנו זוכים לשמוע את קולו המברך אותנו בברכת "Schalom!" שכולה בלאו־וייס.