קטגוריה: שפה
היסטוריה
העברית, שישראלים לוקחים כמובנת מאליה, נראית שונה מאד בארץ זרה. באמצעות מתודולוגיה מחקרית של "מדרחוב שפות", אפשר לראות את האופן שבו המדיניות הלשונית בבתי ספר יסודיים יהודיים בגרמניה ממקדת את מעמדה של השפה העברית. האם היא כלי לאיחוד קהילה והבניית זהות, או שפה טקסית בלבד של תפילות וברכות?
היסטוריה
פאול יוהאן לודוויג פון הייזה, יליד ברלין לאם יהודיה ואב נוצרי, הפך לאחד הסופרים הנוצצים בגרמניה כשניצח על “אסכולת מינכן” והעניק לעולם ריאליזם פואטי מלא חן, עומק ואידיאליזם קלאסי; נובלותיו האלגנטיות ורומניו השנויים במחלוקת הקנו לו את פרס נובל 1910 והציתו ויכוחים עם הנטורליסטים של זמנו. אף שנדחק לשולי המדף החל מימי מלחמת העולם הראשונה, והוחרם על-ידי הנאצים בשניה, הוא שב היום ונתפס כחוליה חיונית בספרות הגרמנית של המאה ה-19.
היסטוריה
המכתב היה חוט החיים של יהדות גרמניה: מהשו"תים הרבניים של המאה ה-16, דרך סלוני ההשכלה ומכתבי המהגרים, ועד ל"מכתבים האחרונים" בימי הנאצים. ההתכתבות היהודית יצרה רשתות ידע, מסחר וזהות, שחיברו קהילות מאשכנז ועד אמריקה, והעידה על שייכות כפולה — פטריוטיזם גרמני לצד זהות יהודית-גלותית. ארכיוני מכון ליאו בק בירושלים, הכוללים מעל 600 אוספים, פורסים בפני הקורא את ההיסטוריה האינטלקטואלית, החברתית והמשפחתית של יהדות גרמניה במרוצת ארבע מאות שנה.
אמנות
במאמר זה מציגה בפנינו ד״ר נטלי ניימרק-גולדברג את הרומן ״פלורנטין״ (1801) מאת דורותיאה מנדלסון, הסופרת היהודייה הראשונה הידועה שפרסמה רומן. הספר, שנכתב בתקופה סוערת בחייה, עוסק בביקורת חריפה על מוסד הנישואים, הדת הממוסדת והסדרים החברתיים בני זמנה. מנדלסון שאבה השראה הן מהנאורות והן מהרומנטיקה המוקדמת, תוך שהיא מטשטשת גבולות מגדריים ומקדמת רעיונות חתרניים. התרגום העברי החדש מציג לראשונה את היצירה בעברית, לצד טיוטות ומכתבים המעניקים תובנות על תהליך הכתיבה והשקפת עולמה המשתנה של המחברת.
היסטוריה
ואם אגיד לכם את הדבר הבא: הקבלה שימשה השראה להוגי הסער והפרץ, ובהם האמאן וגתה, להשתחרר מן התפיסה של השפה כמשמשת לתקשורת פשוטה, לסימון מאורעות ותו לא. כך, במובנים רבים, נולדה הרומנטיקה כתנועה שדרשה מהשפה לתאר את מסתרי נפש האדם במלואם, והאמינה בכוחה לחשוף אותם, ולאחר מכן – ליצור אותם.
היסטוריה
מראשית ימיה של התנועה הציונית היו העיתונים והעיתונאים חלק בולט בה. מנהיגים כמו נחום סוקולוב וזאב ז'בוטינסקי החלו את דרכם הציבורית בתפקיד עיתונאים והמשיכו לכתוב ולערוך כחלק מפעילותם הציונית. אב-הטיפוס של התופעה הזאת הוא ללא ספק תיאודור הרצל, שכידוע היה עיתונאי במקצועו, דמות מוכרת בחוגי התקשורת בווינה בטרם החל את פעילותו הפוליטית הציונית – ולמעשה גם במהלכה.
ספרות
הסיפור ״גזר הדין״ של קפקא נכתב בלילה שבין 22 ל־23 בספטמבר לפני 102 שנים, ואנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי להציג לקוראינו כמה פרשנויות שנכתבו לו לאורך השנים. ניכר בסיפור, שנכתב בשטף, שהוא טבול בסוריאליזם של הלילה, וכן שהוא ממצה את מי שהיה קפקא באותה עת, את יחסו לאביו ואת יחסו לאהובתו פליצה באואר, שאותה פגש לפני כן רק פעם אחת ויחידה. הטקסט גדוש בה במידה שעלילתו מזערית, אך כמו שתראו, ניתן לפרשו בדרכים רבות, שונות ואף סותרות.
