יש רגע קצר בין ניסן לאייר שבו עולה השאלה: לאן ניסע בקיץ? רובנו איננו מודעים שלתופעה הזאת – החופשה השנתית – יש שורשים בתולדותיה של החברה הבורגנית המודרנית באירופה בכלל ובגרמניה בפרט.

במהלך המאה השמונה עשרה התגבשה אט אט בקרב משפחות גרמניות בורגניות מסורת שנתית שזכתה לכינוי bürgerliche Bildungsreise "מסע ההשכלה[1] הבורגני", נסיעה לזמן ממושך וליעד רחוק שנועדה להרחיב אופקים באמצעות מפגש עם אנשים, טבע ותרבות. במאה התשע עשרה החלה להתפתח תיירות ההמונים המודרנית, במידה רבה בעקבות איחוד המכס הגרמני ב־1833. במחצית השנייה של המאה כבר התקיימו מועדוני נסיעה, סיורים מאורגנים, הוצאות לאור שהתמחו במדריכי טיולים ואפילו סוכנויות נסיעות. נסיעה משפחתית, זוגית או אישית לחופשות קיץ ארוכות הייתה לאחד ממאפייני החיים הבורגניים, וביקור באתרי מרחצאות בפרט נחשב סימן לשגשוג כלכלי.

לאורך המאה השמונה עשרה יצאו לנופש יהודים גרמנים מעטים בלבד, אך לקראת אמצע המאה שאחריה נעשתה היציאה לחופשות במקומות מרוחקים לנפוצה ביותר בקרב משפחות יהודיות אמידות. במהלך החופשה נהגו הנופשים היהודים להשתתף בנשפי ריקודים, בקונצרטים ובהצגות תיאטרון ולהתרועע עם אנשים אחרים מקרב המעמד הגבוה, יהודים ונוצרים כאחד. חברויות שנוצרו באתרי המרחצאות נשמרו לעיתים באמצעות מכתבים, כמו לדוגמה קשר מפתיע למדי בין קרל מרקס וההיסטוריון היהודי היינריך גרץ, שנפגשו בקרלסבד ב־1876.

ב־1834, בתקופה שבה תרבות הנופש באתרי רחצה לחוף הים עדיין הייתה תופעה חדשה יחסית, יצא הדרשן היהודי גוטהולד סלומון. (1784–1862) לנופש של ארבעה שבועות באי הֶלְגוֹלַנד ותיעד את חוויותיו שם בספר זיכרונות. סלומון כיהן בעיר המבורג בתפקיד דרשן "ההיכל" – בית תפילה שהוקם ב־1818, ובו התקיים פולחן "מתוקן" שכלל, בין היתר, תרגום חלקים מן התפילה לגרמנית, מקהלה, עוגב, עזרת נשים מזמינה ודרשה שבועית בגרמנית. בפתח ספרו, "זיכרונות מהלגולנד", הסביר סלומון מדוע כה נזקק לנסיעה זו: "בחורף שעבר ובחצי הראשון של הקיץ הייתי נסער ומוטרד, עבדתי הרבה והשקעתי רבות במקצוע". לפיכך החליט סלומון לשמוע בעצת רופאו ולצאת ל"טיול הבראה" בסמוך לחוף הים.

הלגולנד הוא שמו של האי המרכזי בארכיפלג הממוקם בפינה הדרומית־מזרחית של הים הצפוני ונקרא אף הוא הלגולנד. במרוצת השנים הייתה השליטה על האי נתונה בידיים שונות, ובשנים 1807–1890, שבהן היה הלגולנד מושבה של הכתר הבריטי, עלתה הפופולריות שלו. חידוש גֶרֶם המדרגות של האי, בניית בתי הארחה, ייצוגים תרבותיים של האי באומנות ובספרות סייעו להפוך אותו, במהלך העשורים שלאחר ביקורו של סלומון, ליעד תיירותי נחשק ולאתר הנופש המוביל בחוף הים הצפוני.

מבט על הלגולנד, 1826

ספרו של סלומון  עשיר בפרטים על חופשתו בהלגולנד ועל האי עצמו, לרבות הנסיעה, חיי המקומיים, שיחות עם אורחים אחרים באי וכן ההיסטוריה, הגאוגרפיה, הבוטניקה והזואולוגיה של הלגולנד. סלומון קיווה שספרו ימשוך להלגולנד מבקרים נוספים, בהם גם יהודים. מטרתו, כך כתב, הייתה "להציג תמונה שלמה למדי של הלגולנד, שתהיה בידיהם של הקרובים ושל הזרים" כדי שיוכלו ללמוד "באשר לאתר הרחצה; מה ייחודי לאי; מה הזרים מוצאים שם, ולמה לצפות; אילו אנשים מגיעים, ואיך מתייחסים אליהם תושבי האי הטובים". הוא ציפה שהספר "יגיע להרבה הלגולנדים" וש"אנשי חוץ לארץ יקבלו את התיאור המיוחד של הלגולנד ושל אתר הנופש שעל חוף הים" וכך "החיבור הזה יפריך כמה דעות שעוד נשמעות על השהות באי הזה".

עבור סלומון, הספר היה ביטוי פומבי לאהבתו למולדת הגרמנית. למרות שהלגולנד היה באותה עת מושבה בריטית, הוא הלך ותפס מקום בדמיון הלאומי הגרמני, אף שהיה מחוץ לגבולותיהן של המדינות הגרמניות. עבור מבקרים גרמנים כדוגמת סלומון, הנסיעה אליו הייתה גם בעלת משמעות פטריוטית. את רחשי הגלים באי כינה סלומון "סימפוניה בטהובנית מהלגולנד", וזו השרתה עליו הרגשה כאילו הוא "נולד מחדש". הספר נפתח בשיר הלל להלגולנד, שסלומון הכיר דרך תושבת המקום, ונחתם במילים "הארץ, החוף, העם! יחי הלגולנד!", המשקפות שוב את משמעותו הלאומית של האי בעיני הגרמנים.

ב-1834 הפליג סלומון מהמבורג להלגולנד דרך שפך נהר האלבה, זמן קצר לאחר שהחל לפעול שירות סדיר של ספינות קיטור בין המבורג לאי. במהלך ההפלגה נאלץ סלומון להתגבר על ה"היפוכונדריה" שלו, כהגדרתו. הוא תיאר את חוויית ההפלגה שבה הבין כי כולם יכולים להגיע להלגולנד ללא חשש: "השיט המהיר באלבה מביא 200–300 נוסעים ונוסעות מכל עיר ודת אל האי הנחשק. הוא לא דורש שום הרגלי נסיעה, אלא להתלבש באלגנטיות באותה מידה… כאילו את רוצה ללכת לארוחת ערב זוהרת". ההפלגה עצמה הייתה עליזה ומעניינת, הנוסעים נהנו ממזג אוויר טוב, ראו אוניות קיטור וגם שני דולפינים, שמעו מוזיקה ושתו קפה. הוא הגיע בשלום אל האי בסוף חודש יולי.

הלגולנד על גלויה, 1900~

במקום אחר בספר תיאר סלומון את הקשרים שצמחו בין אורחי האי ואת האירועים המשותפים שהם ערכו. כך למשל ב"ליל ירח בהיר" נדברו כמה עשרות מאורחי האי להיפגש בשעת לילה על החוף ולצאת להפלגה קצרה בסירות כדי לצפות בירח ובכוכבים מהים. "אני מרגיש", כתב סלומון, 'שאין לי מילים לתאר לך את גודל ההנאה, ועדיין עד עכשיו אין לי מושג איך לעשות זאת… זה היה לילה קסום ומיוחד תחת הכוכבים… מראות אלה גרמו לי לחשוב: ה' אֱלֹהַי, גָּדַלְתָּ מְאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ [תהילים קד, א]". הוא המשיך וכתב: "האם מישהו כבר עשה זאת, את קסמם של הצלילים להסביר? או את המסתורין של הפרחים? או של אומנות השירה או של המסירות או של האהבה?"

סלומון צפה עתיד מזהיר לאתר הנופש באי אף שבתחילה נראה היה שהוא לא יצליח למשוך אליו נופשים רבים. "בעונה זו", כתב סלומון, "ישנם בהלגולנד 640 אורחים מכל גרמניה, וכבר יש כוונה להגדיל את האתר ולייפות אותו לקראת העונה הבאה. אתרי החוף של הלגולנד יכולים לערער את מעמדם של שאר אתרי החוף החזקים ביותר". בניסיונו לשכנע את קוראי הספר שכדאי להם להגיע להלגולנד, לא שכח סלומון גם את הקוראות: "אתר הרחצה של הנשים קצת פחות מרווח ורחב, אבל יש לו מקום נוח על החוף".

בתום שהייה של ארבעה שבועות בהלגולנד יצא סלומון בסוף אוגוסט 1834 למסע חזרה לביתו שבהמבורג. הוא כתב ש"איש מהם [מאורחי אתר הרחצה] לא ישכח את הלגולנד, ורובם מצטערים לחזור, לא משנה כמה מושכת מולדתם".

ספרו של סלומון הוא חלון הצצה נדיר לחופשת קיץ של יהודי בורגני תושב המבורג במאה התשע עשרה. האופן שבו הציג סלומון את התושבים באי כחלק מן המולדת הגרמנית נראה כמעין ביטוי למשאלת ליבו לגבי האופן שבו ייראו היהודים בעיני שכניהם הנוצרים בגרמניה, כך שזיכרונותיו מהלגולנד שימשו גם משל לחברה היהודית בגרמניה. כשם שאנשי הלגולנד היו שייכים למולדת הגרמנית ולאומה הגרמנית, אבל עם הבדלים דקים ונטולי משמעות, כך קיווה סלומון שהיהודים יהיו חלק טבעי מן החברה הגרמנית. יותר מכול מלמד ספר הזיכרונות של סלומון מהלגולנד על מצבו הכלכלי ועל השתלבותו בעולם שסביבו. פעילויותיו של סלומון בשעות הפנאי, ובהן טיולים והצגות תיאטרון, הן דוגמה נוספת לכך שבמאה התשע עשרה נעשו חלק מיהודי גרמניה מעורבים יותר ויותר בחברה הסובבת, ואפילו בחופשותיהם התרועעו עם נוצרים בני מעמד כלכלי־חברתי זהה.

אחד ממאפייני החברה הבורגנית המודרנית היה היווצרות ההבחנה בין זמן עבודה (של מקצועות חופשיים) וזמן פנאי, שבתורה הובילה ליצירתה של תרבות פנאי. מאז הפכה החופשה השנתית לאירוע קבוע אצל רבים, שמחכים לנפוש ולנוח מעומס השגרה. אל תשכחו כובע ושלושה ליטר מים.

---

[1] המונח "בילדונג" מגלם בתוכו השכלה אך גם מעבר לבגרות, צמיחה אישית, והתפתחות. המילה "השכלה" נבחרה לתרגום משום שהיא המתאימה ביותר להקשר, אך היא אינה ממצה את המשמעות המלאה של המונח.