בקיץ 1908 הגיעה למריאנבד, עיירת המרפא המפורסמת בבוהמיה, אישה צעירה ומודאגת למדי. לא הייתה זו עוד תיירת רגילה שבאה לנפוש במקום, אלא וילהלמינה, מלכת הולנד. למרות שהייתה רק בת עשרים ושמונה, שלוש ההפלות הרצופות שעברה עוררו בליבה חשש ממשי לעתידו של בית המלוכה ההולנדי: ללא יורש או יורשת, עתידה של השושלת המלכותית היה מוטל בספק.

כשירדה מן הרכבת הבחינה המלכה בהתקהלות גדולה על הרציף. מששאלה לפשר הדבר, נאמר לה כי זה עתה הגיע למקום הרבי ממונקאטש, רבי צבי הירש שפירא (1845–1914), וכי רבים מחסידיו באו לקבל את פניו, שכן הוא נחשב לבעל חוכמה רבה ולמי שתפילותיו נענות וברכותיו מסייעות להגשמת משאלות. הדברים עוררו את תשומת ליבה של המלכה, שהחליטה שאין לה מה להפסיד – וביקשה לארגן פגישה פרטית ביניהם. למוחרת נפגשו השניים בפארק עירוני ושוחחו זה עם זו בבליל של יידיש וגרמנית בסיוע של תרגום מצד תלמידי הרב. עם סיום הפגישה בירך אותה הרב כי ״מלכותה לא ינתק עד כי יבא שילה״ – מילים המאזכרות את ברכת יעקב ליהודה (בראשית מ"ט, י'), שפירושן שעד בוא המשיח תישאר שושלתה על כס המלכות. ואכן, תוך זמן לא רב הרתה המלכה. בשנה שלאחר מכן נולדה הנסיכה יוליאנה, שהייתה ילדתם היחידה של בני הזוג המלכותי ולימים ירשה את כס המלוכה.

האם יש לזקוף את הולדת הנסיכה לזכות ברכתו של הרב, סגולותיהם של מי המרפא, או פשוט צירוף מקרים? על כך אין כמובן תשובה היסטורית, אולם הסיפור הפך לאגדה בקרב החסידות העולמית. מבחינה היסטורית קשה לאמת את פרטי הפגישה. אין תיעוד רשמי מארמון המלוכה או מיומניה של וילהלמינה המאשר אותה. אולם מבחינת המאמינים, עצם לידתה של יורשת העצר זמן קצר לאחר הברכה היא הוכחה מספקת.

כדי להבין איך פגישה כזו יכולה בכלל להתרחש, צריך להכיר את מריאנבד של ראשית המאה העשרים. עיירה זו, הנמצאת כיום בצ'כיה ומוכרת בשם מריאנסקה לאזנייה, הייתה בעבר חלק מהאימפריה האוסטרו־הונגרית ונחשבה לאחת מעיירות המרפא היוקרתיות ביותר באירופה. בני אצולה, פוליטיקאים ואנשי תרבות נהרו אליה מדי קיץ כדי לנפוש, לרחוץ במעיינות המינרלים וליהנות מחיי החברה התוססים באזור, להסתובב בטיילת ולשבת בבתי הקפה. בכך נכללו, כמובן, גם יהודי אירופה. שלום עליכם, למשל, לעג בסיפורו ״מריאנבד״ (שנמצא בקובץ הסיפורים "זומער-לעבען", או "חיי-קיץ"), לבורגנות היהודית שנהרה למקום. שנים אחדות לאחר מכן, בשנת 1916, בילה שם גם הסופר פרנץ קפקא עם ארוסתו לשעבר פליצה באואר. במכתביו תיאר את השהות במריאנבד בהתלהבות רבה למדי, וכשש שנים מאוחר יותר אף כתב על כך ביומנו: "ולא נותר לי אלא לפתור את החידה, מדוע הייתי מאושר שבועיים במריאנבד".

אך לצד תרבות הנופש התוססת של החברה האירופאית הגבוהה והבורגנית, התפתחה במריאנבד גם מציאות אחרת – מדי קיץ הגיעו לעיירה רבנים ואדמו״רים ממזרח אירופה עם בני משפחותיהם ומאות מחסידיהם. באתר הנופש היו מלונות שיועדו במיוחד עבורם, עם מטבחים כשרים, מקוואות טהרה ושירותים ייעודיים נוספים. הרבנים היו מתהלכים ולוגמים ממי המינרלים תוך כדי דיון בתורה ובדברים דשמיימא או דארעא. מריאנבד הייתה מעין "טריטוריה ניטרלית", שבה יכלו האדמו"רים מחסידויות שונות, כמו בעלז, גור או ויז'ניצר, להיפגש כדי לדון בשאלות בעלות עניין משותף ללא טקסיות מיותרת. כך הפכה העיירה, למשך כמה שבועות בשנה, למעין בירה בלתי רשמית של העולם החסידי. כך למשל, בשנת 1937 התקיים במקום הכינוס העולמי המרכזי של תנועת אגודת ישראל, שכונה גם "הכנסייה הגדולה במריאנבד".

יעקב צבי כץ היה אחד מתלמידיו של הרב שפירא ונעשה בהמשך לרב בעצמו. קצת יותר מ-30 שנים לאחר פגישתם של הרב שפירא והמלכה, כץ נשלח למחנה הריכוז ברגן־בלזן. לאחר ששרד את השואה ועם סיום המלחמה, חזר כץ להונגריה מולדתו, אך הבין במהרה שהיא איננה מקום בטוח ליהודים וביקש להגר להולנד. בקשתו נדחתה פעמיים, ועל כן החליט לפנות למלכה וילהלמינה במכתב אישי, שבו הזכיר לה את אותה פגישה במריאנבד. הוא כתב לה כי הוא היה אותו צעיר שתרגם עבורה לגרמנית את דברי הרב ואת הברכה שבישרה לה שתהיה לאם. על פי דיווחים בעיתונות ההולנדית, המכתב הגיע לידיה והיא דאגה שבקשתו תאושר. כך קיבל כץ היתר הגירה להולנד, ולימים היה לרב באמסטרדם לפני שעלה לישראל.

מלחמת העולם השנייה שינתה את מריאנבד לבלי הכר. השואה שמה קץ לעולם היהודי התוסס שבו נפשו בני הבורגנות היהודית לצד רבנים, אדמו"רים וחסידים. אולם העדויות והסיפורים שנותרו – מכתביו של קפקא, יצירתו של שלום עליכם וזיכרונותיהם של בני התקופה – משמרים את דמותה של מריאנבד בראשית המאה העשרים. הם מלמדים כיצד דווקא בעיירת מרפא קטנה בלב אירופה נפגשו לרגע עולמות רחוקים זה מזה: מלכים ואדמו"רים, סופרים ורבנים, אנשי אצולה וחסידים; פנינה אירופאית שהתקיים בה מפגש ייחודי בין תיירות מרפא ונופש לעולמה המגוון של יהדות מרכז ומזרח אירופה.

לקריאה נוספת:

מרים זדוף, לשנה הבאה במריינבד: העולמות האבודים של תרבות המרחצאות היהודית. הוצאת מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים 2019.

René Zwaap, Juliana En De Wonderrebbe. De Groene Amsterdammer, October 20, 1999. https://www.groene.nl/artikel/juliana-en-de-wonderrebbe