לפני שנתחיל: האם נרשמתם כבר לאירוע לכבוד 70 שנה להיווסדו של המכון בירושלים, ברביעי הקרוב, ה-21.5.25?

הרשומה מאת אדר אלמכיאס, מתמחה במכון ליאו בק ירושלים, על-פי ספרה החדש של ד״ר רות נטרמן: היסטוריה יהודית-גרמנית בקהילה גלובלית: שבעים שנה למכון ליאו בק.

מכון ליאו בק (מל"ב), מוסד תיעוד ומחקר להיסטוריה ולתרבות של יהודי גרמניה, נוסד בשנת 1955. מראשיתו קבע המכון את מושבו בשלושה מרכזים – בירושלים, בניו יורק ובלונדון. עם שישה-עשר המשתתפים באספת הייסוד נמנו כמה מן האינטלקטואלים החשובים ביותר בקרב התפוצה היהודית־גרמנית, רובם ציונים הומניסטיים, בהם ההוגה מרטין בובר. הקמת המכון בידי שורדים מקרב יהדות גרמנית לאחר השואה הציבה למכון תפקיד כפול: חקר ותיעוד ההיסטוריה של יהדות גרמניה לצד הנצחתה. המכון נקרא על שמו של הרב ליאו בק (1956-1873), ששימש נשיא "מועצת היהודים מגרמניה" ונחשב לאישיות המרכזית בקרב יהדות גרמניה. המכון, שהחל כקהילת זיכרון של מלומדים יהודים־גרמנים בגלות, היה במרוצת השנים לקהילת מחקר בין־לאומית.

הרעיון המקורי בדבר אחדות מוסדית בין שלושת המכונים עוררה לא פעם קונפליקטים. במל"ב הצעיר התגלע שסע אידיאולוגי ששיקף במידה מסוימת את הפיצול הרעיוני, הפוליטי והארגוני ביהדות גרמניה בתקופת רפובליקת ויימאר. עם זאת, לצד הפיצול הארגוני וההבדלים האידיאולוגיים נשמרו גם השאיפות המשותפות. ככלל, בעשור הראשון השתדל המכון להימנע מעיסוק ישיר בנאציזם ובשואה, אך בעקבות חילופי הדורות החל מאמצע שנות השישים, הצטרפו למכון חוקרים, ברובם היסטוריונים שעזבו את גרמניה בילדותם או בנעוריהם, ומוקד המחקר הוסט גם לתקופה של אחרי 1933.

רק במכון בניו יורק נכללו נשים בהנהלה כבר מימיו הראשונים: ההוגה חנה ארנדט, ההיסטוריונית סלמה שטרן וחוקרת תולדות האומנות יולי בראון־פוגלשטיין. עם העלייה המתמדת בעניין בהיסטוריה של יהדות גרמנית החל משנות השבעים של המאה העשרים, ובזכות מיקומו בקרבת אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת ניו יורק והסמינר היהודי התיאולוגי (JTS), נעשה מל"ב ניו יורק במהרה למרכז החשוב ביותר לעבודות בתחום.

הפיכתו של מל"ב ניו יורק לגדול ולמוכר ביותר בעולם מבין שלושת המרכזים נובעת מהקמתם של הארכיון ההיסטורי ושל הספרייה המפורסמת לתולדות יהדות גרמניה. ב־1970 פורסם הקטלוג המודפס של אוסף הספרים והזיכרונות של הספרייה בניו יורק, ובזכות קשרים טובים של פעילי המכון עם "ארגון היורשים לפיצויי רכוש יהודי" ועם ועידת התביעות, הורחבו באופן רציף הספרייה והארכיון. כיום כוללת ספריית המכון יותר מ־80 אלף כרכים וכ־1,600 כתבי עת שונים. הארכיון מכיל אוצר של כ־13 אלף עיזבונות משפחתיים, ארכיונים של קהילות וארגונים, אוספים גנאלוגיים, ממוארים וראיונות תיעוד שבעל פה. הארכיון מועשר עוד באוסף אומנות וחפצים בן אלפי פריטים.

החל משנות השישים התהדקו הקשרים עם חוקרים גרמנים לא־יהודים, ואלו הובילו ב־1989 להקמת אגודת המחקר של מל"ב בגרמניה. על רקע הקשרים המתרבים הציע למל"ב ניו יורק בשנת 1998 מיכאל בלומנטל, המנהל המייסד של המוזאון היהודי בברלין, לפתוח שלוחה של המוזאון. הדבר עורר מחלוקת פנימית עזה, שכן עד כה הקפיד המכון לפעול מחוץ לגרמניה בלבד, אך לבסוף הוחלט להקימה. בשנת 2001 פתח מל"ב ניו יורק שלוחה במוזיאון היהודי בברלין כדי להנגיש העתקים של אוספי הארכיון יקר הערך שלו לקהל מקצועי רחב. בשנת 2013 נפתחה שלוחה של מל"ב ניו יורק בברלין, כזו שאינה תלויה בשלוחת הארכיון, וזו סימנה תפנית נוספת והתקרבות נוספת בהקשר הגרמני.

מעמדו ופעילותו של מל"ב לונדון התעצבו באופן ניכר סביב הוצאתו לאור של שנתון מל"ב (LBI Year Book). רוברט ולטש, ממקימי המכון – יחד עם ההיסטוריון הנס ליבשיץ, שלימד באוניברסיטת ליברפול – שילב בעבודת המכון חוקרים יהודים־גרמנים צעירים שהוכשרו בעיקר באוניברסיטאות בריטיות, בהם ארנולד פָּאוּקֶר, וֶרנֶר מוֹסֶה ועזרא בן־נתן. בעקבות אופייה החילוני של הקבוצה כוּננו כבר בשלב מוקדם קשרים גם עם מלומדים גרמנים לא־יהודים. מל"ב לונדון יזם את הקמת "אגודת ידידי ותומכי מכון ליאו בק בגרמניה", שיושבת מאז 1962 בפרנקפורט.

ארנולד פאוקר, חוקר הספרות וההיסטוריון, מונה למנהל המכון בשנת 1959 והיה לנכס משמעותי של מל"ב לונדון. פאוקר, שנולד בברלין בשנת 1921 והיגר בגיל חמש־עשרה לארץ ישראל עם תנועת הנוער היהודית Werkleute ("אנשי המעש"), לחם במלחמת העולם השנייה בשורות הצבא הבריטי באיטליה ולמד באנגליה לאחר המלחמה. בעזרת השכלתו הקונטיננטלית וכחלק מתפקידו כמנהל ועורך השנתון השפיע פאוקר על התפתחות המכון במשך קרוב לחצי מאה. בשנת 2011 העניקה לפאוקר המלכה אליזבת את אות "קצין מסדר האימפריה הבריטית" כהוקרה על תרומתו למחקר ההיסטוריה היהודית־גרמנית.

בשנת 2001, לאחר יותר מארבעה עשורים, הועבר תפקידו של פאוקר להיסטוריון רפאל גרוס, שהתחנך בשווייץ, בגרמניה, באנגליה ובישראל. בתקופת כהונתו התרחבה פעילות המכון בזירה הבין־לאומית, בדגש על חקר האנטישמיות, השואה והיהדות הגרמנית בת זמננו. המכון יזם כנסים ופרסומים חדשים, את תוכנית המלגות ע"ש ליאו בק לקידום דוקטורנטים ואת הפרויקט ארוך הטווח "יהודים באקדמיה הדוברת גרמנית במאות התשע־עשרה והעשרים", שהעלה מחדש לתודעה את תרומת החוקרים הפליטים שהיו השראה להקמת מל"ב. העברת משכן המכון בשנת 2024 לכיכר ראסל, סמוך לאוניברסיטת בירקבק, למכון ההיסטורי הגרמני ולספריית וינר, שעימה הוא משתף פעולה מאז היווסדו, לוּוה בסדרות הרצאות ואירועים משותפים המסמנים את הדרך לעתיד של שיתופי פעולה אקדמיים.

בעבור קבוצת המקימים הייתה ירושלים אתר הזיכרון האידיאלי ליהדות גרמניה והמרכז הטבעי למוסד המתהווה. בהיותה מרחב פעילותם של אישים כגון מרטין בובר, ארנסט סימון, גרשם שלום, הוגו ברגמן וקורט בלומנפלד, היא שימשה מוקד ההתכנסות של האליטה הרוחנית והאינטלקטואלית של יהדות גרמניה. החל משנות השבעים קידם מל"ב ירושלים פרסומים ותרגומים בשפה העברית כדי להגיע לקהל הישראלי ולהשתלב בהיסטוריוגרפיה הישראלית בת הזמן. מאז 1998 מפרסם מל"ב ירושלים את חידושים בחקר תולדות יהודי גרמניה ומרכז אירופה, כתב עת אקדמי שפיט, שממשיך את הדיון המחקרי בתולדות יהדות המרחב הדובר גרמנית מימי הביניים ועד המאה העשרים.

לצד המשך העמקת המחקר של יהדות גרמניה בסימן שמירת הזיכרון של האבות המייסדים, החלו במפנה המאה חוקרות צעירות למלא תפקידים מרכזיים. התעניינות מחודשת בהיסטוריה של נשים ומגדר הובילה לפעילות ענפה בתחום זה, שכללה כינוס בין־לאומי בשנת 2005 לעיסוק בתפיסה של מדינת ישראל בכתביהן של יוצרות יהודיות־גרמניות, הוצאה לאור בסדרת "גשרים" של ספרה של מריון קפלן, מגדר, מעמד ומשפחה: צמיחתה של הבורגנות היהודית בגרמניה הקיסרית (2012), וסדרת הרצאות שנתיות על שם אלזה לסקר־שילר בשנת 2019 ביוזמתה של חוקרת הספרות ויויאן ליסקה.

שיתופי הפעולה בין המכונים השונים כיום פוריים מתמיד. אחד מן המרכזיים שבהם הוא "פרויקט המדע האזרחי הגלובלי – ספריית הספרים האבודים" שהשיקו מנהלת המכון בירושלים אירנה אָוֶוה־בן־דוד וקינגה בלוך, סגנית המנהל בלונדון, בשנת 2022. הפרויקט, שאותו אוצרת בטינה פאראק, הוא תערוכה מקוונת רחבת היקף שבמרכזה עומד החיפוש אחר ספרים מספריית "בית המדרש הגבוה לחוכמת ישראל בברלין" ששדדו הנאצים.

מאז 2022 המכון עוסק באינטנסיביות בשיפוץ המבנה ההיסטורי שלו ברחוב בוסתנאי, שבו הוא שוכן עוד משנות השישים. במסגרת הפרויקט "בניית גשרים לעתיד", במימון הבונדסטאג הגרמני, עתיד הבניין ההיסטורי להתחדש מן היסוד.

בימים אלה ממשיך מל"ב הבינלאומי לשאוב השראה מערכי היסוד שהנחו את מייסדיו, ובראשם מחויבות לצדק חברתי ולאחריות מוסרית. ספר היובל שהוקדש בשנת 2024 לכבוד ההיסטוריון פול מנדס־פלור – שנפטר באוקטובר 2024, חודשים ספורים לאחת צאת הספר לאור – נשא את הכותרת הסמלית "האם יש עוד מקום לתיקון עולם?". שאלה זו ממשיכה להעסיק את המכון ולהנחות את דרכו לעתיד.