לו הייתם רוצים להעניק מתנה לחבר ציוני בגרמניה של העשור הראשון של המאה העשרים, סביר מאוד שהייתם בוחרים בספר השירה המאויר Juda. על נייר איכותי, עטור בכריכה כחלחלה שעליה מגן דוד שלוב בלוחות הברית, מאגד "יהודה" חמישה עשר שירים בהשראת העולם המקראי מיצירתו של בריס פון מינכהאוזן – כותב פילושמי אוריינטליסט נוצרי, שלימים נעשה נאצי נלהב, לצד איורים ועיטורי מרגינליה מרהיבים של מי שמכונה "האומן הציוני הראשון", אפרים משה ליליין. כתשעת אלפים עותקים יצאו לאור בין 1900 ל־1910, כמות יוצאת דופן באותה העת לספר שירה נישתי. עותק אחד מהמהדורה הראשונה נמצא בספריית מכון ליאו בק בירושלים, ואולם מה שמייחד אותו אינו רקהיותו יקר המציאות, כי אם חמש מילים ותאריך שהוסיף לו רוכשו המקורי:

קרל באר היה פעיל חברתי וציוני בקהילה היהודית בברלין. בשנת 1906, לאחר שאושפז בעקבות תאונת דרכים, פגש באר ברופא והסקסולוג היהודי המפורסם ד"ר מגנוס הירשפלד, ושיתף אותו בהתמודדות שלו עם שאלות בדבר זהותו המינית והמגדרית, שאלות אשר ליווהו לאורך שנותיו כאדם אינטרסקס שהוגדר וגדל כאישה. הירשפלד, שהאמין כי קיים ספקטרום של גבריות ונשיות, שבתוכו הרבה "דרגות ביניים", והאמין אף בקיומו של "מין שלישי", סבר שבמקרה של באר ייטיב עימו דווקא ניתוח אשר יפחית את הלבטים המגדריים שכה טרדו אותו. כך היה באר לאדם הראשון אשר עבר ניתוח להתאמה מגדרית. ב־1907 שונתה גם תעודת לידתו, ובהמשך אף הותר לו לשאת אישה. באר התערה בקהילה היהודית בברלין, שם עבד.

בשנת 1914 קיבל באר מאדם כלשהו את הספר "יהודה"כמתנת חנוכה.

זהות המעניק תישאר כנראה עלומה, אך הבחירה להעניק לבאר ספר זה, והעובדה שהוא שרד במצב כמעט שלם את מסע חייו – החל בברלין של ויימאר דרך עליית הנאצים וכלה במעבר לארץ ישראל –מעלה תהיות בנוגע למשמעות שייחס בעליו למתנה זו. אולי מה שדיבר אל באר היו מאפייניו פורצי הדרך של ספר זה, שמתגלים ביתר שאת באיוריו המופלאים של אפריים משה ליליין.

ליליין נולד בדרוהוביץ, גליציה, בקיסרות האוסטרו-הונגרית; הוא למד אומנות בקרקוב ובווינה, ולאחר לימודיו השתקע במינכן, שם היה ממייסדי העיתון האוונגרדי "יוגנד" שעל שמו נקראה תנועת היוגנדשטיל. עוד מנעוריו נחשף ליליין לרעיונות ציוניים, ובבגרותו היה חבר בכמה ארגונים סוציאליסטיים וציוניים. בשנת 1898 עבר לברלין, שם נהייה לפעיל חשוב בתנועה הציונית, שראתה עצמה כמבשרת ומחוללת של רנסנס אידיאולוגי ותרבותי יהודי. ליליין היה בין הראשונים להציע "תרגום" ויזואלי לרעיונות התנועה ברוח התקופה, זו שמיזגה בין חיבור לזהות היהודית העתיקה ובין תשוקה לחיוניות ולהתחדשות של תקופת העלומים.

הצלחתו של הספר "יהודה"פרסמה את ליילין ואת סגנונו ברבים: אומנות שבה הדמות היהודית ששואבת מן המקורות, משולבת בדימויים אוריינטליסטים תנ"כיים ומתוארת במלוא היופי והפאר של הגוף האנושי. האפיון של היהודי כמהות – כבעל מאפיינים ייחודיים ובלתי משתנים הנובעים ממוצאו ומעברו, מארץ האבות שבה "נוצר" – מגלם את היסודות הרעיוניים של הציונות באותה התקופה, אך גם מבטא את ההשקפה הלאומית ניאו-רומנטית-גזעית שרווחה בתנועה זו. בהמשך חייו אף ביקר ליליין בישראל ולימד בבצלאל, בית הספר הגבוה לאומנות העברי הראשון. סגנונו המאוחר התרחק מהאידיאליזם המסוגנן של ראשית דרכו, ונטה לרישום קווי נטורליסטי של נופים וטבע דומם, שיקוף אולי של התרחקותו המסוימת מהעשייה הציונית.

בהיותה עבודה מוקדמת של ליליין, Juda מגלמת כאמור כמה מהמגמות הרעיוניות הציוניות הנועזות של זמנו, לצד בחירות סגנוניות מודרניות המאופיינות אף הן ברוח ההתחדשות והמרד. התנועה הציונית בגרמניה של ראשית המאה העשרים צודדה בדחיית טיפוס היהודי הגלותי, איש הספר המופנם וה"רפה", ועלייתה של יהדות חדשה, השמה דגש על חיבור בין צורה לתוכן ובין גוף לאדמה; "יהדות השרירים" המגלה מחדש את החיוניות והחושניות של היהודי. הגוף היהודי שבורא ליליאן בין דפי הספר מוצג במלוא תפארתו, מוצק ומפתה; מפגש הגופים ה"חדשים", הגבר לצד אישה יהודית בטוחה, קורנת ומרשימה, מציע דינמיקה שונה בין המגדרים, של מפגש מלא חיים, תשוקה, אפילו משחקיות. חלק מהדמויות מופיעות בעירום חלקי או מלא, בחירה יוצאת דופן לטקסט העוסק בסיפור תנ"כי. בקצרה, זו יצירה המחברת בין הישן לחדש ברוח הציונות: האדם המתחדש מוצג בה על רקע נוף תנכ"י אוריינטליסטי (שלא בהכרח תואם למציאות), והיהדות מתגלה בה מחדש דרך חיבורה לעבר העברי – למקור הקמאי וה"אמיתי" של נפש היהודי, העומד בניגוד לרוח הגולה הקמלה.

המחשבה על דימויים אלו, המציעים מעין בנייה מחדש של מערכת היחסים בין גוף, לנפש ולמגדר, ומוכלים במסגרתה של היהדות והציונות, מהדהדים חלק ממסעו האישי של באר, אשר זכה בסוף לבטא את זהותו בצורה הנכונה לו ביותר – כגבר יהודי ציוני. ייתכן ומי שהעניק לבאר את הספר במתנה חשב שתוכן זה יקסום לבאר במיוחד, ייתכן שקנה אותו בשל האיורים היפים וייתכן גם שהספר פשוט היה במבצע. כך או כך הספר נשמר היטב בספרייתו של באר ומצא את דרכו עד אלינו, למכון ליאו בק לחקר יהדות גרמניה. הקדשה אחת של ארבע מילים בערב חג המרד, חנוכה של שנת 1914, פותחת צוהר קטן לסיפורם של אנשים פשוטים, מהפכנים בדרכם ובמסעם, שסיפוריהם אומנם נותרו בשוליים של האתוס הציוני ושל המסורת היהודית־גרמנית ה"קלאסית", אך היו אף הם חלק בלתי נפרד מאותה קהילה גדולה וחיה, שהייתה חדשנית, מגוונת ופורצת דרך.

לקריאה נוספת:

Rose Stair, “The Son and the Stranger”: E.M. Lilien, Börries von Münchhausen, and Juda (1900) in Constructing and Experiencing Jewish Identity, DOI: https://doi.org/10.30965/9783657708406_009.

Lionel Gossman, “Jugendstil in Firestone: The Jewish Illustrator E. M. Lilien (1874–1925)”, The Princeton University Library Chronicle, Autumn 2004, Vol. 66, No. 1 (Autumn 2004), pp. 11-76, https://www.jstor.org/stable/10.25290/prinunivlibrchro.66.1.0011.

עדי סברן ואיריס רחמימוב, "בין כפלי החצאית: חייו השונים של קארל מ. באר", זמנים רבעון להיסטוריה: גיליון מיוחד, היסטוריה קווירית (קיץ 2015), עמ' 22–33.