הסוציאל־דמוקרטיה בזמנו הייתה מעין קהילה דתית שהשיבה לחבריה את כבודם. היא כללה עיתוני מפלגה יומיים, איגודי עובדים, אגודות צרכניות ופעילות תרבותית – והאזה היה חלק ממנה, כפי שמספר ד"ר קרסטן קראמפיץ. לפני פרוץ המלחמה הוא פרסם מאמרים בגנותה והתנגד ל"הגנה" על גרמניה. בעקבות המחלוקות בתוך ה־SPD (המפלגה הסוציאל־דמוקרטית של גרמניה) סביב סוגיית הלוואות המלחמה – שלעיתים לווו בגוון אנטישמי – הוא סולק תחילה מהסיעה הפרלמנטרית, ולאחר מכן – בעת כהונתו כיו"ר המשותף של המפלגה – נדחק ממנה לחלוטין. עם עוד 18 חברים ייסד בשנת 1917 את המפלגה הסוציאל־דמוקרטית העצמאית של גרמניה (USPD).

קרסטן קראמפיץ הוא היסטוריון, עיתונאי וסופר. בשנת 2009 היה חבר בצוות הוועדה של התחרות הספרותית "פרס בָּכמן", ופרסם עבודות רבות כעורך וכמחבר, בין היתר עבור הרדיו והבמה. לאחרונה יצא לאור ספרו "פוגרום ברובע האסמים: אנטישמיות ברפובליקת ויימאר וההתפרעויות בברלין בשנת 1923 ((Verbrecher Verlag. בשנת 2019 הפיק עבור תחנת הרדיו Deutschlandfunk כתבה על הוגו האזה.

נראה כי הוגו האזה היה פוליטיקאי חשוב, אך כמעט ואין מי שמכיר אותו כיום. מי בעצם היה האיש הזה?

קרסטן קראמפיץ: בעת שנפטר הוא היה מנהיג הפועלים המוכר ביותר. הזכירו אותו באותה נשימה עם קרל ליבקנכט ועם רוזה לוקסמבורג. עבור עשרות אלפי אנשים הוא היה דמות מרכזית וחשובה.

מדוע הוא נשכח?

כיוון שתמיד היה "בין לבין". הוא ייצג את כישלון ה־SPD בשנת 1914, שעליו מתח ביקורת חריפה. מן העבר האחר, עבור הקומוניסטים (KPD) הוא סימל את המרכז הפוליטי, את ה"סוציאל־פציפיסטים", והוא מנע את הקמת ה־KPD בזמן מוקדם יותר. כך יצא ששני הצדדים – הן ה־SPD והן ה־KPD – לא היו מעוניינים להנציח את זכרו.

המפלגה שלו הייתה ה־USPD.

במבט לאחור, מפלגת ה־USPD היא הפרויקט המעניין ביותר שהוביל. בכל יום הצטרפו למפלגה מעל אלף חברים, ובשיאה היו לה 870 אלף חברים. מאז ועד היום לא הייתה לשמאל מפלגת המונים שזכתה לתמיכה מעין זו. בשנת 1920 היא השיגה 17% מהקולות – הישג חסר תקדים שמעולם לא חזר על עצמו בגרמניה.

מה הפך אותו לפוליטיקאי כה ייחודי?

אנו חיים בתקופה שבה מהפכה נוספת אינה נראית באופק. הניסיון האחרון היה במלחמת האזרחים בספרד, עם האנרכיסטים. בסופו של דבר ברור כי שיפור המצב אפשרי רק דרך שינוי דמוקרטי־סוציאליסטי. אם נבחן את ה־SPD כיום לעומת ה־USPD של אז, נראה כי ה־USPD הציעה דרכים אלטרנטיביות שלא זכו למענה או לפיתוח. הוגו האזה מייצג מסלול בתוך תנועת הפועלים, מסלול שנקטע מוקדם מדי.

היכן מקומו בסיפור ההיסטורי הזה?

כשייסד את ה־USPD, הכול עדיין היה פתוח. רק בקונגרס השלישי התפצלה המפלגה. אך ההיסטוריה יכלה להתפתח אחרת. האזה לא היה כישלון. הוא צדק בנקודות רבות. בעיניו, הסוציאליזם והדמוקרטיה היו קשורים זה בזה. אך מצער שכעבור זמן הופרדו שני המושגים האלה. במאה ה־19 זה היה מובן מאליו – זכות בחירה כללית הייתה דרישה של תנועת הפועלים. עם הופעת הבולשביקים השתנו הדברים, אך האזה התעקש כי שינוי אמיתי יתאפשר רק עם רוב אמיתי של הציבור, אחרת זהו רק "משחקי הפיכה".

נראה שהיה גם כריזמטי מאוד. האם היה גם בלתי מתפשר בערכיו?

אין לנו הקלטות קוליות שלו, אך ידוע שהיה נואם פרלמנטרי מצוין. נאומו בשנת 1916, כאשר הותקף מצד חברי מפלגתו ברייכסטאג, הוא רגע מכונן בהיסטוריה הפרלמנטרית. לא פחות משמעותי הוא המעשה של ה־SPD, שסילקה את יושב־הראש שלה מהסיעה.

מה גילית עליו במהלך המחקר שהרשים אותך במיוחד?

את החום האנושי שלו. הוא נהג לייצג חינם אין כסף את חבריו כשאלה נתבעו. זה משהו שכבר אינו קיים. הוא לא עשה כסף גדול, אך נותר עצמאי ולא נטוע בתוך מנגנון המפלגה כמו פרידריך אברט. אברט שלט באמצעות פקידים ממעמד הביניים של המפלגה, אך האזה היה מחויב לערכים ולחבריו. הוא היה מזמין את לקוחותיו לקפה ועוגה לאחר המשפטים – הייתי שמח להכיר אדם כזה. כיום, גם בשמאל, יש יותר מדי "יזמים פוליטיים", אנשים שרואים בפוליטיקה אמצעי לקידום אישי. האזה היה אמיתי, עד הסוף.

איך הפך לכזה?

הוא נולד למשפחה יהודית ומעולם לא התנער ממוצאו. לאחר מלחמת העולם הראשונה – בימיה הראשונים של רפובליקת ויימאר – ניהלו את גרמניה במשותף שני קנצלרים: פרידריך אברט והוגו האזה.

האם הדבר השפיע על דרכו הפוליטית?

ההיסטוריון פיטר ג' פולצר טען שהמוטיב המשיחי ביהדות הוא הסיבה לכך שיהודים רבים נמשכו לתנועות מהפכניות במאה ה־20. זוהי משיחיות ששואפת לצדק ולגאולה – אך בעולם הזה. הקומוניזם, שהגיע אחרי הנצרות, היה תשובה לכך, אך עם הבטחה לגאולה כאן ועכשיו. יהודים חוו ניכור ודחייה בדיוק כמו הפועלים. האזה לא היה תיאורטיקן, אלא לוחם למען שוויון חברתי ומשפטי.

האם דגל בריאל־פוליטיק או באידאליזם?

הוא היה ריאליסט בכך שכל מה שרצה היה בר־ביצוע. אך הוא הואשם באידיאליזם. כל מה ששאף אליו היה אפשרי: ה־USPD כמעט והשתלטה על ה־SPD, ולרגע אף הייתה המפלגה הסוציאליסטית האמיתית. אך אז הגיעו הקומוניסטים, עם הקשרים למוסקבה, והשתלבו במדיניות החוץ של סטלין. ל־USPD הייתה דרך משלה – והוגו האזה ייצג אותה.

מאת: לוץ פֶסינג