אמנות
ההגדה של פראג – אבטיפוס להגדה מודפסת
ההגדה של פראג היא ההגדה המצוירת המודפסת העתיקה ביותר ששרדה, ויש אף הטוענים שהיא הראשונה שהודפסה. שני עותקים בלבד נותרו ממנה, אך היא זמינה באופן דיגיטלי לכל דורש. עיון בהגדה יגלה שהיא קלה לקריאה גם לקורא המודרני, כאילו לא השתנה דבר במאות השנים שעברו מבחינת סגנון הדפוס והאופן שבו מאיירים הגדות עד היום. למעשה הייתה זו ההגדה של פראג שעיצבה את הסגנון ואת אופי העיצוב של הגדות רבות שבאו אחריה.
יצירתה של ההגדה של פראג היא פועל יוצא של מהפכת הדפוס. בעת שהודפסה, תשעים שנים אחרי שגוטנברג החל לעבוד על מכונת הדפוס שלו, הדפוס כבר כבש את מערב אירופה, ועשרות מיליוני עותקים כבר הודפסו בגרמנית, באיטלקית, בצרפתית, באנגלית ובספרדית. הדפוס העברי גם הוא החל כבר את צעדיו הראשונים. הספר הראשון שהודפס בעברית, "יורה דעה", הודפס ב־1474, ועותקים של התורה הודפסו ב־1482. גם הגדה מודפסת, ללא ציורים, הודפסה באותה שנה. כולן סבלו מחוסר אחידות, היות שלא היה סגנון אחיד לאותיות העבריות כשם שהיה לאותיות הלטיניות שעיצב גוטנברג.
מדפיס הגדת פראג גרשם כהן (מופיע לעיתים גם כגרשם הכהן או גרשם כ"ץ), היה מודע מאוד לאתגרים שגררה בעקבותיה ההדפסה בעברית. כהן היה מודע מאוד גם ליתרונות הדפוס ולמחסור בדפוס עברי. משפחתו של כהן הגיעה מצ'סקה בודייוביצה, חבל דרום בוהמיה שבצ'כיה כיום. הוא הצטרף לקונצרן שמטרתו הייתה להדפיס ספרי קודש בעברית, ואיתו הדפיס מהדורה של התנ"ך בעברית. הקונצרן התפזר ב־1522, וגרשם ואחיו גרונם פתחו בית דפוס עצמאי. ב־1526 הם הדפיסו את הגדת פראג בתוספת ציורים.
בחירות העיצוב בהגדה הושפעו מן הסגנון הגרמני. האותיות – שעיצב ככל הנראה כהן – היו בעלות גוף מלא וסריפים בולטים, בדומה לסגנון הלטיני. המילה או האות הראשונים בפסקה היו מוגדלות ומודגשות, כמו בכתבי היד הגרמניים. אלמנט זה במיוחד נעשה נפוץ בהגדות של פסח עד היום.
הציורים שליוו את הגדת פראג הודפסו בעזרת חיתוכי עץ, שיטה שאף היא פותחה בגרמניה והייתה יחסית חדשה בזמן ההוא. העימוד של הטקסט עם הציורים מעיד על שאיפתם של האחים כהן ליצור יצירה הרמונית. האחים הרחיבו או הצרו את הטקסט במקומות מסוימים, ואף הסירו ניקוד – הן כדי שיתאים לציורים המעטרים את השוליים, והן כדי לדאוג שהמילה האחרונה של ההגדה תמוקם בדיוק בסוף העמוד האחרון.
הדימויים המופיעים בציורים משקפים את עולם הדימויים האירופאי שבו נוצרה ההגדה. חלקם שואבים השראה ברורה מציורים נוצריים, למשל ציור של מלך האוחז בחרב לצד הכיתוב "חרבו שלופה בידו". בציורים אחרים פיתום ורעמסס מיוצגות כערים אירופאיות למראה, ואילו הרשע מארבעת הבנים מתואר כשכיר חרב בן התקופה. בתחריט שבו מתוארת השלכת הבכורים ליאור, על פי צו פרעה, נראה גשר הדומה באופן מובהק לגשר קארל בפראג.
חלק מן הציורים חוזרים על עצמם במשמעויות שונות. כך למשל דמות של אדם המלמד את בנו מופיעה גם ליד הציווי "והגדת לבנך", שם היא מציינת את האדם המלמד את בנו; וגם ליד הבן "שאינו יודע לשאול", שם היא מציינת את הילד שאביו צריך לפתוח וללמדו מבלי שישאל. שימושים אלו העידו שהאחים כהן ניסו, כאשר עלה בידם, לצמצם בהוצאות הכרוכות בהדפסה על ידי שימוש חוזר בגלופות. למרות זאת, ההגדה גם משתמשת בציורים ייחודיים, המציגים אירועים מן ההגדה ומופיעים רק פעם אחת.
הוצאת ההגדה הייתה להצלחה עבור האחים כהן, והם זכו למוניטין רב. שנה לאחר ההדפסה העניק להם מלך בוהמיה פרדיננד הראשון זכות בלעדית להדפיס ספרי קודש בעברית בממלכה. היחסים הטובים עם המלך נשמרו גם כאשר זה הורה על סילוק היהודים מממלכתו ב־1541. גרשם כהן היה בין הבודדים שהורשו להישאר, לכאורה כדי להעניק לו זמן להסדיר את עיסוקיו לפני עזיבת בוהמיה. הוא נשאר בפראג לפחות עד 1544. העסק התרחב, והמשפחה המשיכה בעסקי הדפוס לפחות עד סוף המאה ה־17. צאצאי המשפחה, חלקם נושאים את השם 'גרשוני', על שמו של גרשם כהן, הפכו לדפסים ברחבי אירופה.
השפעת ההגדה של פראג מורגשת בשפה העיצובית שלה. ה"סגנון של פראג" הפך להיות נפוץ בדפוס כתבי הקודש במאה השנים הבאות. את הדי הבחירות של האחים כהן בעיצוב הטקסט ניתן לראות במובהק בגופן "וילנא", אשר פותח במאה ה־18 ואותו ניתן למצוא בכתבי קודש עד היום.
ההגדה של פראג הייתה עבודה חלוצית ביצירת כתבי קודש המשתמשים בטכניקה מתקדמת לזמנה. עולם הדימויים התאים לבני התקופה כדי ליצור כתבי קודש בגרסה עממית ושווה לכל נפש, כמו החזון המקורי של גוטנברג בהדפסת התנ"ך. האחים כהן ראו חשיבות רבה באסתטיקה, ועיצבו הגדה מרהיבה ונעימה לעין. כמו הרבה מיזמים חלוציים, התוצאה הסופית רחוקה משלמות, ודפים רבים נושאים עדות לפשרות שעשו הדפסים. למרות זאת, זוהי אבן דרך חשובה בתולדות הדפוס העברי.
לקריאה נוספת:
יוסף תבורי, אומנות הדפוס והציורים בהגדת פראג, אוהב ספר (כתב עת לתולדות הדפוס העברי), 1 (תשמ"ז), עמ' יג–כא.
לצפייה בעותק סרוק של הגדת פראג באתר הספרייה הלאומית:
