אגתה זאולמן (נולדה ברסלאואר) הייתה בתו הבכורה של האדריכל אלפרד ברסלאואר, וגדלה בבית יהודי־בורגני בברלין. בגיל 17 בלבד נישאה לחוקר השפות ההולנדי יאן דה מארז אוינס, אך לאחר הולדת בתם התגרשו השניים ואגתה גידלה את בתה לבד בברלין. כ־11 שנים לאחר מכן נישאה לסוחר ולתעשיין הטקסטיל ארנסט זאולמן. ארנסט ניהל מפעל אריגה גדול בדרום גרמניה – Mechanischen Baumwollweberei Eningen – מפעל שהקים אביו ושימש מקור פרנסה חשוב לתושבי האזור. השניים עברו מברלין לשוואביה שבבאדן־וירטמברג, שם רכשו את אחוזת ארלנהוף. הם מילאו אותה בהדרגה בפסלים גותיים מאוחרים, בציורים מתקופת הרנסנס, ברהיטים מן המאה ה־18 ובפריטי אומנות נדירים.

השניים היו חריגים בנוף הכפרי של שוואביה. לא רק בשל אוסף האומנות המתרחב, מנהגיהם הבורגניים, יהדותם (הם היו היהודים היחידים בעיירה שהתגוררו בה) או בשל עושרם – אלא גם בשל דמותה של אגתה עצמה: גרושה, אם חד־הורית, צעירה בכמעט שני עשורים מארנסט וגם (ובעיקר) היותה טייסת. זאולמן הייתה אחת הטייסות הבודדות ברפובליקת ויימאר, עיסוק או תחביב יוצאי דופן לאישה. אך ברשותה של אגתה היה מטוס קל. בשנת 1931 היא קיבלה גם רישיון טיס ספורטיבי, ובנתה באחוזתה מסלול פרטי להמראה ולנחיתה. נוסף על כך, בסביבה הכפרית היא בהחלט בלטה בהופעתה, שכן היא נהגה ללבוש מכנסיים ולעשן מקטרת.

אחוזת הזוג הייתה מוקפת בגדר חיה ובעצי פרי עתיקים. בעבר הייתה האחוזה מקום משכנה של מושבת אומנים מפורסמת. הרכישה, שלפי השמועה עלתה סכום עתק של מעל 60 אלף מארק, הסעירה את תושבי האזור. השפל הכלכלי, המתח, העוינות של תושבי האזור והתחזקות התעמולה הנאצית האנטישמית – כל אלו הובילו לכך שזרם ההזמנות מהמפעל הפך לטפטוף. עם חקיקת חוקי נירנברג בספטמבר 1935, נשא ראש מחוז המפלגה הנאצית ברויטלינגן (עיר בבאדן־וירטמברג) נאום הסתה כנגד היהודים. הוא ניצל את המשבר הכלכלי כדי להסית את עובדי המפעל נגד זאולמן. כאשר איימו הנאצים על ארנסט במעצר, נמלטו השניים לפירנצה, הואיל וגם שם היה להם בית.

בשנת 1936, בעת שהותם בפירנצה, נמכרו ספרייתם ואוסף האומנות שלהם במכירה פומבית במינכן כחלק ממכירה בשם "אוצרות אומנות גרמניים עתיקים" בבית המכירות של ויינמילר. הנאצים הזמינו את יוליוס בוהלר, סוחר האומנות הקבוע שלהם, לנהל את המכירה. בעוד בוהלר נהנה מעמלות המכירה של אומנות יהודית גנובה, הבעלים האמיתיים לא קיבלו דבר, כמובן. ההכנסות ממכירות מעין אלו שימשו לגביית מס ״בריחה מהרייך״ (Reichsfluchtsteuer), אמצעי שדרכו מימנו הנאצים את פשעיהם בעזרת כספי הקורבנות עצמם! בקטלוג המכירה הופיעו בעלי האוסף תחת הכינוי "S. in R.", כך שאלה שקנו את הפריטים לא ידעו את מקורם האמיתי. אך לא רק אוסף האומנות של הזוג זאולמן הוחרם – בשנת 1937 נמכר המפעל שלהם בכפייה במסגרת הליך האריזציה, וכך נמכר גם אחוזתם על כל הרכוש שהיה בה. מטוסה של אגתה הוחרם כבר בשנת 1933, ובהמשך מסכת העוולות גם נשללה אזרחותם. 

אף על פי שנמלטו מגרמניה הנאצית לאיטליה, גם שם גברה האנטישמיות תחת שלטונו של מוסוליני. בשנת 1938 נאלצו השניים לברוח שוב – הפעם לניס שבדרום צרפת. אך תחת משטר וישי נכלאו במחנה הריכוז גירס שבהרי הפירנאים, שם נפגעה בריאותו של ארנסט קשות. ב־1946, לאחר שחרורה של צרפת בתום המלחמה, הוא נפטר. למרות שאגתה קיבלה אזרחות צרפתית, היא בחרה לחזור לגרמניה. כאלמנה טרייה ומחוסרת כול, היא הגישה תביעה להשבת רכושה שנגזל. אומנם היא הצליחה לקבל חזרה לידיה את אחוזת ארלנהוף, שאליה היא שבה בשנת 1949, אך כל תכולתה נעלמה ללא עקבות. אגתה נאלצה לוותר על מניות חלקה במפעל האריגה בתמורה לפיצוי כספי, ועברה להתגורר בעיר באדן־באדן. בשנת 1951 שמה קץ לחייה, לאחר ארבעה ניסיונות התאבדות קודמים. 

נינה דה מארז אוינס, בתה מנישואיה הראשונים, שרדה במלחמה. נינה המשיכה במאבק להשבת האוסף, המתועד בחלקו בקטלוגים ובתצלומים מאותה תקופה, המאפשרים לזהות מספר יצירות. עם זאת, גורלו של רוב האוסף, שכלל כמאתיים פריטים, אינו ידוע – מלבד תריסר יצירות שהושבו. כיום ממשיכים במאמץ צאצאיה וכן פליקס, אחיה למחצה.

וכמו כדי להשלים את סגירת המעגל, נכדו של בוהלר, אותו סוחר אומנות של הנאצים, העביר את ארכיון חברת האומנות של סבו למכון הגרמני לתולדות האומנות במינכן (Zentralinstitut für Kunstgeschichte), שבין היתר פועל למען איתור פריטי האומנות שבזזו הנאצים.

אחת מן היצירות שהתגלו בשנים האחרונות היא תבליט העץ "שלושה מלאכים עם ישו התינוק", הנמצאת כיום באוסף מוזיאון בודה בברלין. היצירה הושבה ליורשים ביוזמת חוקרי המוזיאון, ולאחר מכן נרכשה מחדש על ידי קרן המורשת התרבות הפרוסית. היא עשויה עץ תרזה ומתארת שלושה מלאכים מרחפים המחזיקים בד שעליו שוכב תינוק ישן. במקור הייתה היצירה צבועה, והיא מיוחסת לסדנתו של הנס מולצ’ר, שפעל באולם במאה ה־15 ונחשב דמות מרכזית בפיסול הגרמני של התקופה. 

כמעט ואין כיום כל זכר לאגתה ולארנסט זאולמן. אוסף האומנות שלהם התפזר לכל עבר, ורק מעט ממנו אותר והושב. סיפורם מדגיש את ממדי האובדן ואת הקושי להשיב צדק מלא לאחר עוול כה עמוק. למרות העובדה שזיהו את הסכנה בזמן, לא הצליחו בני הזוג להימלט ממנה וממחירה הכבד.

לקריאה נוספת:

אוסף הזוג בפרויקט lost art database:

https://www.proveana.de/de/suche?term=Saulmann%2C%20Agathe%20und%20Ernst