היסטוריה
דון קיחוטה של היידיש: האפוס מאחוריי סיפורי סבתא
בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת שימשה היידיש את הקהילות האשכנזיות במערב אירופה ובמרכזה כשפת הדיבור, ולצד העברית – גם כשפה כתובה. העדויות מצביעות על כך שספרות היידיש המוקדמת לא הייתה ספרות דתית בעיקרה, אלא ספרות חילונית שנקראה בהתלהבות רבה בתפוצה רחבה. הקורפוס העשיר של ספרות היידיש שהתפרסם בתקופה זו כלל תרגומים מקראיים, ספרי מוסר וספרי תפילה – לצד אפוסים ורומנים מימי הביניים, שירה ומשלים.
ספרות זו, הכתובה ביידיש עתיקה, נפוצה בהיקף רחב בקהילות האשכנזיות של אירופה בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת. כמה מיצירות המופת שלה, בהן האפוס האבירי בבא־בוך, זכו לפופולריות רבה וסייעו לעיצוב עולמה התרבותי של יהדות אשכנז בתקופה זו ולאחריה. למן המחצית השנייה של המאה ה־18, עם המעבר ההדרגתי של יהודי גרמניה מיידיש לגרמנית, פסק פרסום ספרות היידיש במערב אירופה ובמרכזה.
"בבא־בוך" נחשב אחד מן הספרים החילוניים הראשונים שהודפסו ביידיש. מחברו – אליהו בן אשר הלוי, הידוע בשם אליהו בחור או אליהו לויטה – היה מן האינטלקטואלים הבולטים של דורו. הוא היה בלשן עברי, חוקר מקרא ומדקדק מן הבולטים בתקופת הרנסנס, וכן מן הראשונים שכתבו ספרות ביידיש. אליהו בחור נולד באזור נירנברג, ובצעירותו עבר לאיטליה בעקבות רדיפות וגירושים של יהודים בגרמניה. במהלך חייו פעל בוונציה, בפדובה וברומא, והתמחה בדקדוק העברי ובהוראת העברית למלומדים נוצרים אשר ביקשו לעיין בכתבי הקודש בשפת המקור. ברומא זכה לחסותו של הקרדינל אג'ידיו דה ויטרבו, ולאחר מכן עבד כמגיה וכמורה לעברית בבתי דפוס חשובים בוונציה ובקונסטנץ. קשריו הענפים עם חוגי ההבראיסטים הנוצריים תרמו להפצת כתביו בעברית ובלטינית ולהכרה רחבה בפועלו. את שנותיו האחרונות העביר בוונציה, שם נפטר בשנת 1549. פועלו מציב אותו כמתווך מרכזי בין התרבות היהודית האשכנזית ובין עולם המלומדים הנוצרים באירופה של ראשית העת החדשה.
היצירה מבוססת על עלילת גיבורים פופולרית רבת־תפוצה באירופה של ימי הביניים המאוחרים – האפוס האנגלו־נורמני "בוויס מהמפטון" (Bevis of Hampton) וגלגולו האיטלקי בובו דאנטונא (Bouvo D’Antona). הגרסה היידית הודפסה לראשונה באיזנא שבגרמניה (Isny im Allgäu) בשנת 1541, וזכתה לפופולריות יוצאת דופן. עלילתה, הכתובה בחרוזים ובהומור, נסובה סביב אהבתם של בובו ודרוזיאנה, והיא נעדרת זיקה ישירה למציאות החיים היהודיים. עם זאת, בהשוואה לרומנים אביריים אחרים, ניכר בה צמצום של סממנים נוצריים ולעיתים אף החלפתם במנהגים ובמאפיינים יהודיים.
בפתיחת הספר פונה המחבר אל קהל נשי, ובכך הוא מבהיר לקורא המודרני כי תרגום היצירה ליידיש נועד לנשים יהודיות, שלאו דווקא שלטו באיטלקית, בגרמנית או בלטינית. היידיש מאפשרת להן גישה לספרות יפה שאינה ספרות קודש, בשפתן המדוברת. במובן זה מתכתב אליהו בחור עם מסורת ספרות הרנסנס האיטלקית, שנכתבה בלשון ורנקולרית איטלקית ולא בלטינית, מתוך מטרה לפנות אל העם הרחב. הבחירה בכתיבה ורנקולרית נושאת עימה היבט מגדרי מובהק: היא יוצרת הבחנה בין ספרות "גבוהה", המזוהה עם מרחב גברי ולשון למדנית, ובין ספרות הפונה למרחב נשי ונכתבת עבורו. הפנייה הישירה לקוראות מעידה שהבחירה לתרגם את האפוס ליידיש – שפת העם ושפת האם, הנרכשת מן האימהות ומן המיניקות – אינה עניין של מה בכך, אלא הכרה בכך שנשים אינן רק קהל יעד פסיבי, אלא גורם מכונן של לשון ושפה.
הרומן כולל 5,262 שורות, המסודרות ב־650 בתי אוטבה רימה, ולצידן פרולוג, אפילוג ונספח של מילון מונחים איטלקית־יידית, במטרה להאיר מונחים איטלקיים בטקסט היידי עצמו, ולאפשר קריאות גם לדוברי יידיש מחוץ לאיטליה. העלילה מתארת את בריחתו של בובו מבית אביו לאחר רצח המלך בידי אימו ובעלה החדש, את קורותיו בפלנדריה ואת אהבתו לדרוזיאנה, בת המלך. לאחר סדרת מלחמות, נפילה בשבי, בריחות ותחבולות – ובהן ניצחונו של בובו על מלך בבל ובנו לוציפר, פרידתו הזמנית מדרוזיאנה ונישואיה הכמעט־כפויים לאחר – מתאחדים השניים מחדש. בסיום היצירה שב בּוֹבוֹ לאנטונא, מנשל את אביו החורג, שולח את אימו למנזר, תובע את כתרו ונושא את דרוזיאנה למלכה. הרומן גדוש גם ביצורים פלאיים, כמו רונדלה, סוסו הקסום של בובו. אותו עיסוק באלמנטים פנטסטיים מייצר ריחוק המאפשר לקורא היהודי לחוות את העלילה מבלי להזדעזע מעצם היותה ״טמאה״. הריחוק מועצם באמצעות התייחסות אירונית וישירה של המחבר אל הקוראים, מה שמעצים האפקט הקומי.
העובדה שהספר נתפס כמאגר של עלילות מופרכות ובלתי סבירות תרמה לכך ששמו הפך שם נרדף לדברים שאין להאמין בהם. במהלך הדורות הפך שמו של הספר לכינוי כללי לסיפור מומצא, ״מצוץ מן האצבע״. עם הזמן נשכח הקשר הישיר ליצירה הספרותית, והביטוי "באבע־מעשעס" קוּשר בטעות למילה היידית ״באבע״, כלומר סבתא. כך נוצר הפירוש הרווח של "סיפורי סבתא", אף שאין לביטוי במקורו כל קשר לסבתות או לסיפורי מעשיות ביתיים. מדובר בשיבוש לשוני של שמו של האביר הגיבור בובו, האביר היידי הראשון, דון קיחוטה משלנו.
לקריאה נוספת:
Elyada. A., "Early Modern Yiddish and the Jewish Volkskunde, 1880–1938". The Jewish Quarterly Review 107, no. 2 (2017), pp. 182–208. https://www.jstor.org/stable/90006285
Landau, L., "Der Jiddische Midrasch Wajoscha". Monatsschrift Für Geschichte Und Wissenschaft Des Judentums 72 (N. F. 36), no. 11/12 (1928), pp. 601–21.
