בסוף המאה ה־19, מרכז התרבות העברית המודרנית במזרח אירופה היה בערים דוגמת ורשה ואודסה, שבה פעלו סופרים ומשוררים המוּכרים עד היום. אולם לעיר הקטנה ליק שבפרוסיה (כיום Elk, פולין) נודעה חשיבות מיוחדת בכל הנוגע להתפתחות הספרות העברית בכלל והעיתונות העברית בפרט. מיקומה של העיר הקטנה, בקרבה רבה לאימפריה הרוסית, אִפשר להדפיס בה ספרות יהודית הרחק מעין הצנזור הצארי ולהפיץ אותה בקלות לקהל הגדול שמעבר לגבול. רבים מכירים את "המגיד", העיתון העברי הראשון שהחל לצאת בעיר בשנת 1856, אולם לא רבים מכירים את "גן שעשועים", עיתון הילדים העברי הראשון, שהתפרסם אף הוא בליק. את "גן שעשועים" ערך והוציא לאור מדי שבוע בשבוע המחנך והסופר אברהם מרדכי פיורקו החל מינואר 1899. פיורקו התגורר בצד הפולני של גבול פרוסיה–רוסיה, בעיירה הפולנית גרייבו, והיה יכול להגיע בקלות יחסית לליק להסדיר את ענייני ההדפסה.

המקרה של "גן שעשועים", וכן של פרסומים עבריים רבים אחרים, מלמד אותנו על חשיבותן של ערי הגבול בגרמניה ובאוסטריה כמרכזי דפוס עבריים בעידן המודרני. יותר מכך, הוא מלמד על הקשר המתמשך בין המרכזים היהודיים במזרח אירופה ובמרכזה. על אף קווי הגבול, הפערים התרבותיים ומציאות החיים השונה שלהם, ניהלו יהודים מכל האזור קשרים הדדיים מרובים. בזכות כלי התקשורת המודרניים, הם נעשו קהילה מדומיינת החוֹצה חלוקות פוליטיות וחולקת ערכים, רעיונות וידע. "גן שעשועים" סימן את ראשיתה של יצירת קהילה מדומיינת כזו גם בקרב ילדים יהודים ברחבי אירופה ומעבר לה.

בהצהרת כוונות שהופיעה באחד הגיליונות הראשונים, הכריז פיורקו כי "גן שעשועים" יהיה "אוצר נחמד, אוצר מלא מאמרים נכבדים בברורי המדות, המון ספורים מושכים את הלב, המון מאמרי מדע, ידיעות ארץ ותבל, אמרי בינה ומוסר השכל, דברי תורה בעמק פשט הכתוב, שירים נעלים ונשגבים, גם מילי דבדיחותא לענג ולשעשועים במספר רב"; ובמילים אחרות – ספרות, מדע, חדשות מרחבי העולם, פתגמים ובדיחות – תמהיל מובהק של כתב עת לילדים. אך כמו שאפשר לראות מסגנון הכתיבה של פיורקו, המגזין דבק בעברית משכילית, בעלת אופי מקראי מובהק. אפילו ביחס ללשון של עיתוני התקופה הייתה העברית של פיורקו ארכאית למדי. אולם זה היה חלק מגישתו בהיותו מחנך. הוא דגל בערכים שמרניים וראה את העיתון ככלי דידקטי מובהק. הסיפורים, מאמרי המדע ואפילו הבדיחות – שהיו למעשה סיפורים על תשובות שנונות של רבנים וחכמים – לכולם הייתה מטרה אחת: "לתועלת נערי בני ישראל", ורק אחר כך "לעֹנג ולשעשֻעים".

בתקופה זו לא הייתה העברית שפה מדוברת, ועל פי רוב היא נלמדה ברמה בסיסית, בראש ובראשונה למטרות מסורתיות של תפילה ולימוד. נערים רבים נמשכו אחר הספרות העברית של ההשכלה והמשיכו לקרוא סיפורים ועיתונים גם לאחר שסיימו את לימודיהם בחדר או בבית הספר. אולם ספרות המיועדת לצעירים כמעט ולא הייתה בנמצא, ולפיכך היה ביקוש ל"גן שעשועים", ולא רק במזרח אירופה אלא גם באוסטריה ובגרמניה. גם בנות נמנו עם קוראי העיתון, כמו שניתן ללמוד מהשמות שהופיעו ברשימת הקוראים שפתרו בהצלחה חידה מהשבוע הקודם. ביותר ממקרה אחד פורסמו בעיתון מאמר או סיפור חתומים בשמה של אישה, אף שלא ידוע לנו הרבה על אודות כותבות חלוציות אלו.

בטקסטים שפורסמו בעיתון ניתן היה למצוא סיפורים בהמשכים שגיבוריהם הצעירים הפגינו ערכים ראויים של לימוד, של מידות טובות ושל כבוד למבוגרים, אך גם כאלה שנאבקו בעלילות דם ובשודדים, מאמרים על חידושי מדע כנסיעה בכדור פורח ועל אישים דוגמת תומס אלווה אדיסון, חדשות מרחבי העולם היהודי וידיעות על המתרחש ביישוב הישן בארץ ישראל. במדור "הללות ושכלות" הופיעו סיפורים מבדחים בעלי מסר וכן חידות לשון או חידות בנושא המקרא ששלחו לא פעם הקוראים עצמם.

פיורקו נתן בעיתונו במה לכותבים צעירים ששלחו לו מפרי עטם. בקרב הכותבים הללו ניתן למצוא את דוד שמעונוביץ (לימים שמעוני), שבגיל 13 בלבד פרסם בעיתון תרגום לשיר של המשורר היהודי־רוסי שמעון פרוג (גיליון 26, בשם שגוי; השם תוקן בגיליון 30, 7 בספטמבר 1899). כותב צעיר אחר שהִרבה לפרסם בעיתון הוא צבי שרפשטיין, לימים מחנך יהודי־אמריקאי נודע. הוא שלח לעיתון מאמרים בנושאים שונים ומשונים, שאותם ליקט מעיתונים אחרים שקרא. לאחר הקונגרס הציוני השלישי, שהתקיים בבאזל, שלח שפרשטיין – שישב בכלל בעיירה האוקראינית דונייבצי – דיווחים מפורטים על הדיונים ועל ההחלטות של התנועה הציונית הצעירה.

מלבד הבמה שהעניק פיורקו לכותבים, שחלקם נהיו לימים מחברים חשובים, הוא לא נטש את מגמתו החינוכית ודחה מאמרים רבים ששלחו לו הקוראים הצעירים – תוך שהעיר להם במדור "שערי תשובה", "במאמר אין כל חדש" – פסק שהנושא אינו מתאים לעיתון ואפילו נזף במי ששלח סיפור או חידה שהועתקו ממקום אחר. גישה זו לתפקידו של העורך, כמי שאמון על חינוך קהל הקוראים לכתיבה עברית עניינית ומבוססת, הייתה אופיינית אף לעורכי העיתונים העבריים למבוגרים. היא שיקפה את האחריות שקיבלו עליהם העורכים לשפר ולקדם את קהל הקוראים היהודי, תוך שהם נאבקים במוסכמות חברתיות, בקהל קוראים מצומצם, בצנזורה ממשלתית ובקשיים כספיים.

"גן שעשועים" חדל להופיע לאחר 89 גיליונות, בסוף ספטמבר 1900. ככל הנראה הייתה העבודה הכרוכה בהוצאת העיתון רבה מדי עבור פיורקו. הוא הרי פעל לבדו, ומספר הקוראים לא הצדיק את ההשקעה המעשית ואת ההשקעה הכספית הרבה. אך המודל שהציע העיתון אומץ אצל אחרים, ובתוך פחות משנה החל לצאת כתב העת "עולם קטן" – שהודפס אף הוא מעבר לגבול הרוסי, בקרקוב האוסטרית – על ידי הוצאת "תושיה" שמרכזה היה בכלל בוורשה. בשנים הבאות הופיעו עוד ועוד כתבי עת עבריים לילדים, כאלו שפיתחו את הרעיון של פיורקו והתאימו אותו לערכי תרבות משתנים.

לקריאה נוספת: אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית: ההתחלה (תל אביב, 1979)