ב־14 במאי, ה' באייר 1948, שעות ספורות לפני סיום המנדט הבריטי, התכנסה מנהלת העם – קבינט היישוב שהוקם לקראת הכרזת המדינה כדי לשמש ארגון מנהל של ענייני המדינה שבדרך. חברי מנהלת העם ישבו באולם מוזאון תל אביב, ששכן בבית דיזנגוף בשדרות רוטשילד 16. דוד בן גוריון קרא לפניהם את נוסח הכרזת העצמאות, וזו שודרה ברדיו. בסיום הקריאה קם הקהל על רגליו ומחא כפיים. בקומה השנייה של המוזאון ניגנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית את 'התקווה', ולאחר מעט יותר מחצי שעה הכריז בן גוריון: "קמה מדינת ישראל! תמה הישיבה הזו".

כיצד התהוותה מגילת העצמאות? מי ניסח אותה ומה הקשר שלה ליהדות גרמניה?

את אחד הנוסחים הראשונים של המגילה, שממנו שאבה מגילת העצמאות את עקרונותיה, ניסח לאו כהן, משפטן במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. כהן (1894–1961) נולד בפרנקפורט, למד משפטים והיה פעיל באגודות סטודנטים יהודיות וציוניות. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1921, עם סיום לימודיו. לאחר כמה שנים הוא שב לגרמניה כדי להשלים את התואר דוקטור במשפטים באוניברסיטת היידלברג, והוא שב חזרה לארץ ישראל בשנת 1935. הוא שימש 13 שנים כמזכיר המדיני של הסוכנות היהודית, ולאחר הקמת המדינה היה המזכיר המדיני של משרד החוץ ופרופסור ליחסים בין־לאומיים באוניברסיטה העברית. במחקרו עסק כהן בין השאר בחוקת אירלנד, ולכן אין זה פלא שעוד בראשית 1948 הוא כתב הצעה לחוקה. בהצעה זו, ראשונה מתוך שלוש שכתב, הוא מציע כמה שמות למדינה העתידה לקום. ההשפעה מהחוקה האירית ומהחוקה של רפובליקת ויימאר באה לידי ביטוי ניכר בהתייחסותו לזכויות אדם. כמו כן הוא נמנע מהצהרות דתיות בהצעה לחוקה, ומלבד הודיה לאלוהים בפתיחה, אין הוא כלל קושר בין מדינה ובין דת. נוסח זה תרם לשיח הערכי סביב הכרזת העצמאות ולא השפיע מאוד על נוסח ההכרזה הסופי.

בלילה שבין 11 ל־12 באפריל נשא זלמן שזר (רובשוב) נאום חגיגי בסיום כינוס הוועד הפועל הציוני. בנאום, שהיה לו אופי מובהק של הכרזת עצמאות, השתמש שזר במנשר שכתבה בתחילת חודש אפריל המזכירות המשפטית של הסוכנות היהודית. במזכירות המשפטית פעלו בין היתר: חיים כהן, יליד ליבק שבגרמניה ולימים פרקליט המדינה הראשון; שבתאי כהן, היועץ המשפטי לממשלה והמשנה לנשיא בית המשפט העליון (כן, השתרבב כאן יליד אנגליה שגם רכש את השכלתו בממלכה המאוחדת); ואורי ידין, שעליו נרחיב עוד רגעים ספורים. כמה ימים לאחר הצהרתו של שזר, מונה פנחס רוזן (רוזנבליט) לראש המחלקה המשפטית של הסוכנות היהודית. רוזן, יליד ברלין, למד משפטים בעיר הולדתו, ובמלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני בתפקיד קצין. לאחר המלחמה כיהן רוזן בתפקיד ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה ועלה לארץ ישראל בשנת 1923. לאחר קום המדינה היה לשר המשפטים הראשון.

רוזן הטיל את ניסוח הכרזת העצמאות על עורך דין צעיר, בן 33, מרדכי בעהם. בעהם נולד באוקראינה, אך הוא ומשפחתו נדדו לגרמניה בילדותו ומשם עלו לארץ ישראל בשנת 1925. יהודה, אביו, היה אף הוא עורך דין בהכשרתו. בכתיבת ההכרזה הסתייע מרדכי בעהם ברב הקונסרבטיבי שלום צבי דוידוביץ. נוסח זה של ההכרזה הושפע מהכרזת העצמאות האמריקנית והיה בעל אופי דתי. רוזן קיבל לידיו את הנוסח של בעהם, אך לא היה מרוצה לגמרי, ולכן העבירו לאורי ידין כדי לשמוע את חוות דעתו. ידין (1908–1985) נולד בבאדן־באדן שבגרמניה והן סבו והן דודו היו פרופסורים למשפטים (משפחת היינסהיימר). הוא למד משפטים בהיידלברג, ולאחר פיטוריו ממשרת עוזר הוראה באוניברסיטה בברלין בעקבות עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל ושימש בתפקידים שונים במערכת המשפט של היישוב ושל מדינת ישראל הצעירה. לאחר מכן היה לפרופסור באוניברסיטה העברית.

ידין קרא את ההצעה של בעהם והמליץ להרחיב את האופי המשפטי של ההצעה ולצמצם את הנרטיב ההיסטורי. בעהם קיבל עליו לשנות את ההכרזה בהתאם להצעה. אולם גם שינוי זה לא הניח את דעתו של רוזן. האחרון העבירה כעת לצבי ברנזון, יליד הארץ, שמוּנה בשנת 1952 לשופט בית המשפט העליון. גם נוסח זה, שבו ניתן למצוא הן את ביסוס זכותו של עם ישראל לארץ ישראל מחמת הקשר ההיסטורי והן את עקרונות היסוד שעליה יושתתו חיי האזרחים במדינה, לא השביע את רצונו של רוזן. המשפטן הבא שהתמודד עם ההצעה היה משה זילברג. את השכלתו המשפטית רכש זילברג בגרמניה, וגם הוא כיהן לימים בתפקיד שופט בית המשפט העליון. הנוסחים השונים – כולל נוסח של משפטן בינלאומי מהמעלה הראשונה, הרש לאוטרפכט, שנולד למשפחה יהודית באוקראינה ולמד בלמברג, נוסח שהעביר אבא אבן – עמדו לנגד עינם של חמשת חברי הועדה שמונתה להכין את הנוסח הסופי של ההכרזה. בראשה עמד משה שרת.

שרת עמל על ההצעה שעות רבות. ב־13 במאי הוא סיים לגבש הצעה, ששילבה בין הנוסח של צבי ברנזון ובין ההכרזה של שזר וכללה גם כמה תוספות משלו. שרת התשוש הניח את ההצעה על שולחנו של בן גוריון בבוקר 14 במאי 1948. לתדהמתו של שרת, שינה בן גוריון את התכנים כמעט בכל פסקה. הצעתו של בן גוריון זכתה לאישור פה אחד של כל חברי מועצת העם. את המשפט הפותח של ההצעה הוסיף בן גוריון, והוא המהדהד באוזנינו זה 77 שנים: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".

לקריאה נוספת:

יורם שחר, כבוד, חירות ועמל ישרים: סיפור חיבורה של הכרזת העצמאות, שדה בוקר ותל אביב 2021.