הסרט "עיר ללא יהודים", בבימויו של הנס קארל ברסלאואר, מתאר מצב שבו ראש הממשלה החדש באוסטריה הוא אנטישמי קיצוני, הטוען כי היהודים הם בעצם שליטי המדינה. כל הממון נמצא בידיהם, הם אלו השולטים במוסדות התרבות והם אלו האחראים למשבר הכלכלי. בשל כך הוא מחוקק חוק המגרש את כל היהודים מהעיר אוטופיה – עיר בדיונית המסמלת את וינה – והחוק מתקבל בהתלהבות רבה בקרב ההמון. אך זמן קצר לאחר הגירוש מתגלות ההשלכות הבלתי צפויות של עזיבת היהודים את העיר: הכלכלה קורסת, חיי התרבות שוממים והאבטלה יוצאת מכלל שליטה. בזכות ליאו סטראקוש, היהודי החוזר לעיר בזהות בדויה, ובזכות לוטה, ארוסתו הלא־יהודייה, מתהפך הגלגל: היהודים חוזרים לעיר והיא שבה לתהילתה.

הסרט התקבל בביקורות מעורבות: בווינה הוא היה לשובר קופות, ואילו בעיר לינץ הוא נאסר להקרנה. חלק מן ההקרנות סבלו מהתנכלויות של נאצים והשלכת פצצות סירחון על מפתן בית הקולנוע. הסרט הוקרן גם בארצות הברית ובהולנד, שם הוצג באופן חד־פעמי כתמרור אזהרה מפני הסכנה הנאצית. לאחר מכן עותקיו פשוט נעלמו כלא היו. במשך עשורים נחשב הסרט לאבוד, עד שבשנת 2015 צץ בדרך נס עותק בשוק פשפשים בפריז ועבר שחזור קפדני בארכיון הקולנוע הלאומי האוסטרי. התמונות האבודות מציגות את חיי היהודים בווינה ומעבירות מסר ברור לגבי האנטישמיות באופן מדהים ומטריד. ייחודו של הסרט טמון יותר מכול בעובדה שהוא יצא לאקרנים כ־15 שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה וחזה במובן מסוים את גורל יהדות אירופה, גורל איום שאיש לא דמיין שיקרה באמת.

אך למרות קווי הדמיון המצמררים בין "עיר ללא יהודים" ובין מאורעות השואה, הסרט אינו מכחיש את הטענות האנטישמיות שמצמידים ליהודים. אין הכחשה של הקשר בין יהודים לכסף או של שליטתם במוסדות התרבות. הסופר עצמו הוא יהודי מומר שהתנצר בגיל צעיר. הוא מתאר בספרו את היהודים כבעלי אף גדול ושיער כהה, בניגוד לארים בהירי השיער. הסרט מדגיש את חסרונם של היהודים בעיר. הוא מעניק להם חשיבות יתרה המדגישה דווקא את כל אותן טענות של ראש העיר. במקום להתמקד בהשלכות החברתיות של חברה אשר מתמלאת בשנאה ומגרשת את תושביה בשל מוצאם, הוא מדגיש את חשיבותם של היהודים בחברה. אכן, בהשוואה למאורעות האיומים הממשמשים לבוא, הדבר יוצר השוואה בלתי נמנעת, אלא שהסרט "עיר ללא יהודים" לא חזה במלואה את המציאות העתידה לבוא.

הספר נכתב במקור כאלגוריה הומוריסטית, שבקריאה מודרנית מחלחלת אל לב הקורא בצורה אחרת לחלוטין. אותם אוסטרים שסירבו לראות ביהודים בני אדם שווי זכויות, ועלזו כל כך על גירושם, מתפללים לחזרתם לא מתוך חמלה או שינוי לב, אלא מתוך רטוריקה אנוכית, כי הם צריכים אותם. גם היהודים מודעים לכך, והם משתמשים באותה שפה עצמה. ליאו היהודי פונה לציבור תושבי העיר אוטופיה: "זה בעצם לא משנה אם מחבבים את היהודים או לא. למחמצת שמוסיפים לקמח של הלחם יש כשלעצמה טעם ממש דוחה, ובכל זאת, בלעדיה אי אפשר להכין לחם. כך צריך להסתכל על היהודים. המחמצת כשלעצמה איננה נעימה, ובכמויות גדולות מדי היא גם מזיקה, אבל בתערובת הנכונה היא חיונית ללחם היומי".

גירוש היהודים משפיע כל כך על גורל העיר אוטופיה דווקא בגלל התגשמות כל הסטריאוטיפים האנטישמיים: הם אכן שולטים בכול – בכלכלה; בתרבות; בסחר הבין־לאומי; בעיתונות – אלא שכוונתו של המחבר הייתה שונה. הוא השתמש בכל התכונות הללו במובן אירוני. זהו ספר אלגורי בעל רטוריקה סאטירית. הוא נועד לעורר שערורייה. כבר ב־1924 לא היה מדובר בתסריט דמיוני אלא בתיאור ריאליסטי של המתרחש. ייתכן כמובן שגם היטלר עצמו צפה בסרט. כאשר הקנצלר בספר נושא את הנאום המצדיק את גירוש היהודים, הוא משתמש בביטויים שיחזרו בנאומים עתידיים של היטלר, כמו האדרת היהודים, השוואתם לחרקים, מראם החיצוני בהשוואה לארים וחוקי הגזע הקובעים מיהו יהודי – עד שלושה דורות, כולל יהודים מוטבלים או כאלה בנישואים מעורבים.

אומנם בקריאה בימינו נדמה שהספר חזה את העתיד, אך עוד לפני ההחלטה על גירוש היהודים מן העיר הם סבלו מהתנכלויות חוזרות ונשנות ברחובות וינה. בטאואר לא חזה את השואה וגם לא את האִיום בהשמדה. גירוש יהודים מערים באירופה היה דבר שחזר ונשנה במהלך ההיסטוריה, ובטאואר לא הסתכל אל העתיד אלא דווקא אל העבר, אל מה שכבר היה ואל מה שיש עכשיו. בכל אופן, היה זה פרובוקטיבי במידה מספקת כדי להטריד את הווינאים, בין שהיו חברים במפלגה הנאציונל־סוציאלסטית ובין שהיו אזרחים תמימים שחשבו שמדובר בהגזמה פרועה.

ייתכן שזאת הסיבה לשני השינויים המשמעותיים בין הספר לסרט. בספר מצוין כי מדובר בעיר וינה, ואילו בסרט זו עיר דמיונית ובדויה. כמו כן, לגרסת הסרט הצמידו "סוף טוב", ובו מתגלה שכל הסרט לא היה אלא היה חלום של חולה נפש במוסד פסיכיאטרי. דבר כה נורא יכול להיות רק הזיה, שכן בסופו של דבר כולנו רק בני אדם החפצים באהבה ובשלום. אבל מיהו אותו חולם חולני? האם איש יחיד או שמא חברה שלמה? האם המנהיג או ההמון? עם תום הצפייה בסרט עלינו לנסות ולענות על השאלות הללו ולהבין מה ניתן לעשות אל מול חלום בלהות מעין זה.

---

לקריאה נוספת:

"עיר ללא יהודים", הוצאת אפרסמון, 2023. מגרמנית: חנן אלשטיין