האומן יגאל תומרקין נולד בעיר דרזדן בשנת 1933. אימו הייתה יהודייה גרמנייה, והיא עלתה איתו לארץ כשהיה תינוק בן שנתיים, ללא אביו הגרמני־נוצרי. בארץ נישאה להרצל תומרקין, אביו החורג — עובדה שהוסתרה מתומרקין עד גיל מאוחר. הוא התחנך בתל אביב והחל לעסוק בפיסול בחומרים שונים כבר כשהיה נער, לפני שירותו הצבאי. לאחר שחרורו עבר ללמוד בכפר האומנים עין הוד אצל הפסל רודי להמן, ובשנת 1955, בגיל 22, נסע לגרמניה המזרחית – שם פגש את אביו הביולוגי לראשונה. שם גם החל לעבוד כתפאורן בתיאטרון ה"ברלינר אנסמבל" של ברטולט ברכט. הוא עבד שם כשנה אחת בלבד, עד מותו של ברכט בשנת 1956. אך על אף הזמן המועט שבו עבדו יחדיו, דמותו של ברכט השפיעה עליו עמוקות.

"ברכט שאל אותי באדישות ובקולו הגבוה והאיטי 'מה אתה יודע לעשות?' אמרתי לו שאני פסל ושאני מעוניין לבנות תפאורות. הוא ביקש ממני שאצייר לו איזשהו מַקֶט ל'מעגל הגיר הקווקזי'. אחרי שבוע חזרתי והראיתי לו את העבודה. זה מצא חן בעיניו, והוא הכניס אותו לתיאטרון, להיות במחיצתו של צייר התפאורות הקבוע קספר ניהר. תחילה הוא ביקש ממני פה תלבושת, שם איזה פריט תפאורה, ונהייתי אסיסטנט אצלו. […] הוא שנא את המלחמה אבל ניזון ממנה, וידע איך לתאר את המוות בהומור. הוא בז לפשיזם וידע איך לכתוב את זה, הוא ידע שהקפיטליזם האמריקאי יסתאב, הוא ידע שהקומוניזם הסובייטי יהרוס את האזרח הקטן, הוא ידע לחזות את הרייך השלישי ולאחריו לתאר קריקטורה גרוטסקית של רודן ואת התקרנפות ההמון. אבל היו לו גם המון חמלה ואהבה לאדם הפשוט, וגם הרבה הומור שחסר בדרך כלל לגרמנים. אני באמת חושב שהוא מגדולי המאה העשרים. הוא הביא לתיאטרון משהו שלא הביא אף אחד לפניו" – יגאל תומרקין על ברכט.

אצל ברכט עשה תומרקין את צעדיו הראשונים בתחום עיצוב התפאורה, דבר ששכלל עם השנים לכלל אומנות. הוא עיצב תפאורה להצגות שונות בארץ ובחו"ל, ואומנם קשה לשחזר במדויק את התפאורות שעיצב, אך אפשר להעריך כי סגנונו האומנותי בציור ובפיסול, סגנון שעליו יש תיעוד רב הרבה יותר, יושם גם בעיצובן. ההצגה הראשונה שעיצב לה תפאורה בארץ, בשנת 1962, הייתה למחזהו של ברכט "אדון פונטילה ומאטי משרתו", שעלתה על בימת תיאטרון הבימה. המבקרים לא חסכו את שבטם: "מעין שחור־לבן ללא מתן סימני אופי […] יש בכך מלאכותיות אמיתית". בהשפעתו של ברכט יישם תומרקין גישה אחרת בעיצוב הבמה, שלא הייתה מוּכרת אז בישראל. הוא לא היה מְבצע פשוט של הוראות במה, אלא יוצר בפני עצמו שלקח חלק במלאכת הסיפור באמצעות התפאורה. התפאורות שיצר למחזותיו לא ניסו לחקות את המציאות אלא לעורר ביקורת בלב הצופה על הנושאים שבהם עוסקת ההצגה. זוהי כמובן הייתה גם מטרתו של התיאטרון האפי של ברטולט ברכט, שביקש דווקא להרחיק את הצופה מרגש ולמנוע הזדהות עם הדמויות כדי להביאו למודעות חברתית ולשאיפה ליצירת שינוי פוליטי.

לא רק בתיאטרון ניכרת השפעתו של ברכט על תומרקין, אלא גם ביצירותיו הפלסטיות – בציוריו ובפסליו. תומרקין יצר מספר לא מבוטל של יצירות המציגות את דיוקנו של ברכט עצמו, למשל הפסל "ברכט" משנת 1967, או לחלופין את יצירותיו שלו, כמו הרישום "רוצחת הילדים מארי פרר", המבוסס על שיר בעל שם זהה של ברכט. אך ללא ספק, השפעתו הגדולה ביותר של ברכט על תומרקין הייתה דווקא רעיונית. אין זה מקרי שתומרקין עסק באותם נושאים שהעסיקו את ברכט — ביקורת על החברה ועל המדינה; על הצבא ועל המלחמה; על דת, משפט ושלטון רקובים. אחד מפסליו המפורסמים ביותר – "הוא הלך בשדות", המתייחס לספר ולמחזה של משה שמיר – הוא דוגמה מופתית לכך. כמו ברכט – המשווה בשירו "גנרל, הטנק שלך" בין האדם ובין כלי המלחמה – יוצר תומרקין אדם שהוא־הוא מכונת מלחמה. אך תומרקין לוקח זאת צעד נוסף הלאה – האדם שלו אינו האדם החושב היושב בתוך המטוס המפציץ. הוא בעצמו כלי הנשק, ותוכו כולו אלימות. תומרקין מטשטש את הגבולות בין האנושי למלאכותי ויוצר פסל ברכטיאני לגמרי — בהתרסה נגד האווירה של "ביחד ננצח" המאפיינת את 1967, אחרי שיכרון החושים שהביאה עימה מלחמת ששת הימים.

פסל זה נוצר באותה שנה שבה יצר תומרקין גם את פסל דיוקנו של ברכט, שאף הוא חשוף ושבור, ופניו פני מסכה, בדומה למסכות שיצק על פני שחקני ה"ברלינר אנסמבל". כמו ברכט, תומרקין ראה במלחמה ובנשק ביטוי של רוע מוחלט. מאז תחילת דרכו האומנותית למד תומרקין את כוחה של הביקורת החברתית, את קדרותו של המוות ואת הציניות האפלה הנמצאת במחזותיו ובשיריו של ברכט, שאותו העריץ כל כך. בהשפעתו הוא הפך את המלחמה לעיקרון אומנותי מרכזי שהנחה אותו לאורך כל שנות יצירתו. באופן כמעט סימבולי נפטרו שניהם באותו השבוע בהפרש של 65 שנה – ברכט ב־14 באוגוסט 1956, ואילו תומרקין ב־12 באוגוסט 2021.

לקריאה נוספת:
למדני, דליה, "יגאל תומרקין על ברכט, על תאטרון ישראלי", קשת ל"ב (קיץ 1966), עמ' 76–86.
ארכיון תיאטרון הבימה – https://archive.habima.co.il/showPage/?itemId=404