פרנקפורט במאה ה-19
פרנקפורט במאה ה-19

תורה עם דרך ארץ – הרש״ר הירש ופרשנותו האקטואלית לתורה

הרב שמשון רפאל הירש, הלא הוא הרש״ר הירש, זכור כיום כמי שטבע את הסיסמה ״תורה עם דרך ארץ״, כלומר שילוב עקרונות התורה והיהדות באורח החיים המודרני. הירש יישם את השיטה הזו כרב, כמחנך וכמנהיג קהילה בפרנקפורט, והביא את הזרם הנאו־אורתודוקסי למעמד של קהילה עצמאית ומשגשגת ביהדות גרמניה של המאה ה־19.

רכיב חשוב בפעילותו של הירש היה כתיבתו התורנית, שבה ביקש לפרש את היהדות בהתאם לרעיונות מודרניים, אך מבלי להתפשר על מה שראה כעקרונות יסוד. ספריו ״אגרות צפון״ ו״חורב״ זכו להצלחה גדולה בתקופתם, וכך גם פירושו לתורה, אלא שכיום הם כמעט ונשכחו. הירש ראה את עצמו כאזרח גרמני וקרא להשתלבות יהודית מלאה ומסורה בתרבות הגרמנית – אך מבלי להפר את מצוות הדת.

לפיכך אין זה מפתיע שאף את פירושו למקרא חיבר בגרמנית וייעד אותו לקהל קוראים ששלט בשפה זו טוב יותר מאשר בעברית, שפתו של המקור המקראי. עם זאת, בניגוד לפרשנים רפורמיים וקונסרבטיביים, הוא דחה את ביקורת המקרא וקידש גם את התורה שבעל פה – המשנה, הגמרא והפרשנים לאורך הדורות. לתפיסתו, יש ללמוד את התורה מתוך עולמה של היהדות ולא מתוך עולמות ידע אחרים – היסטוריים, בלשניים וכדומה. הוא אף ביקר את משה מנדלסון על כך שהעמיד לחומש מדד אסתטי ופילוסופי ולא קידם את הבנת היהדות מתוך עצמה. הירש קיווה לעודד את יהודי דורו להתחבר למקורות העתיקים, אך גם היה ער לאתגרים של המודרנה. באמצעות פרשנותו לפסוקים המקראיים ביטא הירש את עמדתו לסוגיות שעמדו על סדר היום הציבורי והתפלמס עם עמדות יהודיות אחרות.

דיוקנו של הרב הירש
דיוקנו של הרב הירש
הרובע היהודי בפרנקפורט (Frankfurter Judengasse), 1868
הרובע היהודי בפרנקפורט (Frankfurter Judengasse), 1868

היבט אקטואלי מרכזי שבו עסק הרש״ר הירש בפרשנותו היה מעמד האישה, על רקע הדיון הכלל־אירופי בשאלת ההבדלים בין המינים והאפשרות של השוואת מעמדם החוקי. הירש, כמו יהודים משכילים רבים בגרמניה ומחוצה לה, שאף לבסס את מעמד האישה בהתאם לערכי הבורגנות: אישה מחונכת, בעלת נימוסים, המנהלת את משק הבית בהצלחה ומובילה את המשפחה מבחינה מוסרית וחינוכית, ובמקרה של הירש – דתית. כך פירש הירש את בריאת האישה ״עזר כנגדו״, לא בהעמדתה במדרגה נמוכה מזו של האדם, אלא בהענקת תפקיד ייחודי. על האישה לשמש מקור השראה לאדם, להזכיר לו את האנושיות שלו ולשמור עליו מפני פריצת האנושיות למעשים של עוול ושל היעדר צדק. יתרה מזאת, הירש לא היסס לחרוג מהפרשנות המסורתית לתורה כדי לעודד את הכיוון התרבותי שהוא דגל בו. בפרשנות של חז״ל מקובל לומר כי מצוות ״פרו ורבו״ – הולדת ילדים וחינוכם – חלה על הגבר ולא על האישה. אלא שהירש חרג מכך וטען כי הגבר והאישה הם שותפים שווים בחובתם למצווה – כל אחד באופן שונה. הגבר מופקד על לידת הילדים ואילו על האישה מוטל לגדלם ולחנכם כראוי. עם זאת, יש לציין כי הירש הדגיש מאוד את חינוכן היהודי של הבנות ושילב אותן בבית הספר שהקים בפרנקפורט, שבו נלמדו מקצועות כלליים לצד עברית, תנ״ך והלכה, בניגוד גמור למקובל בחברה המסורתית. בהתאם לתפיסתו המהותנית, התלמידות לא למדו גמרא ומשנה כמו הבנים, אלא תכנים ׳רכים׳ יותר, שהתאימו כביכול לטבען השונה. אולם המרכזיות של מפעל פירוש התנ״ך של הירש – לצד ספריו האחרים, הדנים במצוות ובטעמיהן – מראה שהוא החשיב את קהל היעד הנשי כקהל מרכזי.

סוגיה אחרת שבה חיבר הירש בין המקור המקראי, הפולמוס הפנים־יהודי והמאבק היהודי לאמנציפציה היה בדיונו ביחס לגר. בכתיבתו על הפסוק ״וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (דברים י', 19) חידד הירש את החובה המוטלת על מדינה לנהוג שוויון זכויות בכל אדם, בלי קשר לדתו: ״כבוד האדם והאזרח וזכויות האדם והאזרח אינם תלויים בייחוסו ובמולדתו וברכושו […] אלא הם תלויים אך ורק בערכה הרוחני מוסרי של אישיות האדם״. בפרשנות זו כיוון הירש למי שקראו ליהודים לוותר על מאפיינים שיבדילו אותם משכניהם, לצורך השגת שוויון זכויות מלא, ועמד על הציווי המקראי להנהיג שוויון בלי תלות בדתו או בלאומיותו של אזרח המדינה; כל זאת נוסף על הצבת בסיס מוסרי לדמותה של המדינה האידאלית.

המשפחה היהודית בגרמניה של המאה ה-19 – ציור מאת מוריץ דניאל אופנהיים
המשפחה היהודית בגרמניה של המאה ה-19 – ציור מאת מוריץ דניאל אופנהיים, "חזרתו של המתנדב ממלחמות החירות למשפחתו שעוד חיה לפי המסורות הישנות". הירש ראה את עצמו כאזרח גרמני וקרא להשתלבות יהודית מלאה ומסורה בתרבות הגרמנית
ציור מאת מוריץ דניאל אופנהיים, "גן ההלבנה" (חצר אחורית בגטו יהודי גרמני בתחילת המאה ה-19)
ביסוס מעמד האישה בהתאם לערכי הבורגנות – ציור מאת מוריץ דניאל אופנהיים, "גן ההלבנה" (חצר אחורית בגטו יהודי גרמני בתחילת המאה ה-19)

מדינה אידאלית זו לא הייתה מדינת היהודים העתידית, כמו שניתן ללמוד מתגובתו לסוגיה אקטואלית אחרת – היחס לארץ ישראל, לנוכח עלייתה של תנועת ״חיבת ציון״ וראשית הלאומיות היהודית. הירש, כמרבית ההוגים היהודים־גרמנים בתקופתו, גרס שייעודם של היהודים הוא רוחני, ולא חומרי, ולכן עליהם להמשיך לחיות, להתפתח ולהיות ״אור לגויים״ באירופה, ולא לנסות לחזור ולחיות כעם עצמאי בארץ ישראל. כדי להתמודד עם מרכזיותה של ארץ ישראל ביהדות הבהיר הירש בפירושו לספר ויקרא כי לדעתו אין לארץ ישראל קדושה עצמית. בניגוד להוגים מימי הביניים, כדוגמת ריה״ל ורמב״ן, לדעת הירש נבעה קדושתה של הארץ מנסיבות היסטוריות זמניות, בעוד שקדושתה של התורה היא נצחית. לפיכך אין חובה דתית, ולמעשה אף לא רצוי לפעול לחזרה יהודית לארץ ישראל, אלא על היהודים להמשיך את שליחותם הרוחנית בארצות הגולה.

דוגמאות אלו מפרשנותו של הירש מעידות על התמשכות פעילות הפרשנות היהודית לתורה לאורך הדורות, וכן על המאמץ של כל דור ודור להבין את עולמו לאור ערכי היהדות ולמצוא דרכים לבטא הן את זיקתו למסורת והן את חייו כיהודים בעולם מודרני.

  • שלמה שרתוק, "קנקן ישן מלא חדש: שמרנות וחדשנות בפרשנות רש"ר הירש על התורה", תל אביב 2010.
  • אפרים חמיאל, "'הדרך הממוצעת': ראשית צמיחת הדתיות המודרנית – תגובות למודרנה בהגות של מהר"ץ חיות', רש"ר הירש ושד"ל, ירושלים 2011.
איור של מירב ראובני

מירב ראובני

אני מנהלת האוספים במכון ליאו בק ירושלים ועמיתת קורת לפוסט דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. תחומי העניין שלי עוסקים בהיסטוריה של התרבות העברית המודרנית והעיתונות היהודית הרב-לשונית באירופה ובארץ ישראל. במסגרת עבודתי במכון ליאו בק אני עוסקת בקטלוג חומרים ארכיונים ובדיגיטציה של עיתונות יהודית-גרמנית. את עבודת הדוקטורט שלי הקדשתי לנושא השיח הציבורי של המודרניזציה של העברית בעיתונות היהודית במזרח אירופה (2022). מחקרי הנוכחי מתמקד ביצירתה של תרבות ילדים עברית ברוסיה הצארית.

אירועים קרובים ותכנים נוספים ממכון ליאו בק ירושלים