עמוד השער של "חבצלת השרון"
עמוד השער של "חבצלת השרון – קְבֻצַת מכתבים שונים על טהרת לשון הַקֹדֶש" מאת קלמן שולמן. דפוס ראָם, וילנה 1861. מקור: מכון גנזים.

מלחמה ספרותית: הקרב בין הרוסים לגרמנים על העברית 

כיצד נתפסה הספרות העברית בגרמניה וברוסיה במאה ה-19? האם יש מקום לרומנים פופולריים בשפת הקודש? ברשומה זו נתחקה אחר הפערים בין משכילי גרמניה למשכילי מזרח אירופה בנוגע לתפקידה של השפה העברית בספרות ומחקר.

ב־4 ביוני 1856 החל להופיע בעיר ליק שבפרוסיה (כיום Elk, פולין) העיתון העברי הסדיר הראשון, ״המגיד״. העורך, אליעזר ליפמן זילברמן, הגדיר את מטרת העיתון כך: ״יגיד ליעקב מהנעשה בכל חלקי תבל בין כל יושבי חלד אשר ינעם ואשר ראוי לדעת לכל איש ישראלי – לתועלתו ולתועלת השפה העבריה הנחמדה".

עמוד השער של עיתון "המגיד" מ־15 באפריל 1858
עמוד השער של עיתון "המגיד" מ־15 באפריל 1858. מקור: 'עיתונות יהודית היסטורית'.

אומנם העיתון יועד בעיקר לקוראים מעבר לגבול, ברוסיה הצארית, אך קיומו לא נעלם מן המשכילים בגרמניה. באופן מעניין, כמה מן הדמויות הבולטות ביהדות גרמניה של התקופה לא ראו את היוזמה בעין יפה. החוקר והביבליוגרף הנודע מוריץ שטיינשניידר, שהקדיש חלק ניכר מעבודתו לספרות העברית ההיסטורית, מחה כנגד הרחבת תחומי הספרות העברית לסוגות ולתכנים מודרניים. תכלית השפה העברית, כך טען, היא יצירת גשר בין חכמי כל הארצות כשפת לימוד ומחקר, ולפיכך אין טעם בניסיונות לפרוץ לתחומים חדשים: "ומה גם היום אשר יעתיקו [=יתרגמו] ללה"ק [=ללשון הקודש] כל שירי משוררי האשכנזים וסתרי פאריז (Mystères des Paris) וידפיסו מגיד חדשות(צייטונג) על דרך זר וכדומה לו, הלזה יקרא תחית לשון הקודש כאשר התפארו קצת המאספים?" (אוצר נחמד ב, תרכ"ח).

הרב והחוקר אברהם גייגר פרסם גם הוא מאמר ביקורתי בנוגע לשירה עברית שכתבו משכילים בגליציה וברוסיה. הוא מחה שם בחריזה – ספק בפרודיה ספק ברצינות – בשם העברית המבקשת מהמשוררים החדשים: "מה לכם כי תעלוני מקבר / האחרי נוחו שם יחיה עוד גבר / אם אחרי בלותה עוד תפרח הלשון עוד תעלה אבר". כלומר, די לחילול כבוד המתה בניסיונות חסרי תוחלת להחזירה לחיים. (אוצר נחמד א, תרכ"ד).

הערות אלו, שהתפרסמו כולן בתוך כמה חודשים בשלהי 1857, הובילו את המשורר והפובליציסט יהודה לייב גורדון, לימים מהדמויות הבולטות ביותר בהשכלת רוסיה ובאותה עת משורר עברי מתחיל, לכתיבת מאמר תגובה חריף. המאמר התפרסם כמובן ב״המגיד״, בתוספת הערת מערכת שמחתה על הזלזול שעלה מדברי גייגר ונשא את הכותרת – כותרת שהייתה לה בעליל זיקה לחיבורו הנודע של נפתלי הרץ וייזל – "דברי שלום ואמת". גורדון מחה כנגד הזלזול של משכילי גרמניה בעברית וכן כנגד הטענה שהיא שפה זרה או מתה עבור יהודי ההווה. הוא עקץ אותם על העדפת כתבים ישנים ונשכחים על פני משוררי זמנם. לבד מהזלזול במאמצים לשמר את חיי העברית ולפתח אותה, כך הוא טען, גישה זו פוגעת ביהודים יושבי רוסיה שאין להם מסלול אחר להשכלה, וסותרת את האידיאלים שבהם משכילי גרמניה עצמם דוגלים:

כי תרע עינכם באחיכם העברים אשר לא כשפתכם שפתם ולא דרככם בלמודים דרכם? […] הלא אתם האומרים ככל הגוים בית ישראל, וכל עם ועם יש ביניהם פילוסופים ותוכנים, חוקרי הטבע ודורשי עתיקות, גדולי חקרי לב בכל חכמה וידיעה ומלאכת מחשבת, וגם משוררים וכותבי ראמאנען [רומנים] ונאוועללען [נובלות] איש איש כאשר עם לבבו, אלה ללמד דעת את העם ואלה לשעשע לענג את קוראיהם.(המגיד, 15/4/1858).

מתוך המאמר "דברי שלום ואמת" שפורסם בעיתון "המגיד"
מתוך המאמר "דברי שלום ואמת" שפורסם בעיתון "המגיד", 15 באפריל 1858.

גורדון טען אפוא מפורשות שהעברית יכולה וצריכה לשמש לכל סוגה ולכל מטרה ספרותית, דווקא עקב הרצון בתיקון ובהשכלת היהודים. יתרה מזאת, אפשר ורצוי לכתוב בעברית לא רק כדי לחנך את הקוראים אלא גם כדי לשעשע אותם. מכך מובן כי יש הצדקה להשתמש בשפה כדי לפרסם עיתונות אקטואלית, רומנים, ספרי מדע ועוד.

הביקורת של שטיינשניידר לא הופנתה רק כלפי ״המגיד״ אלא גם כלפי ״מסתרי פריז״, התרגום החלוצי של המשכיל הווילנאי קלמן שולמן לרומן הפשע של איז'ן סו (Sue). הרומן עסק בעולם התחתון של פריז, ושולמן נאלץ אפוא לעשות עבודה תקדימית בתרגום לעברית דיבורית במשלב נמוך, הכוללת עגה וקללות, לצד השמטות וקיצורים שעשה כדי להתאים את התכנים לקהל הקוראים היהודי. באופן טבעי עוררה הופעת הספר תגובות מנוגדות, בין גאווה בהישגה של השפה העברית והצלחה מסחרית יחסית, ובין מחאה על השימוש בעברית לתכנים מעין אלו, שנתפסו כבעלי השפעה מזיקה על הקוראים ואף כחילול קדושתה של השפה.

בתגובה לגורדון, ואגב העיסוק ב״מסתרי פריז״, טען שטיינשניידר כי לא ברור לו אם קהל הקוראים העברי ברוסיה, במצב ההשכלה שהוא נמצא בו בעת ההיא, זקוק לרומנים פופולריים מעין אלה, שנראו לו זרים לרוח השפה ולקהל הקוראים שלה. לדעתו, הניסיונות להשתמש בתרגומים כדי להפוך את העברית לשפת תקשורת (Verkhersprache [sic]) הם שגויים, מעוותים ואף מזיקים, ורעיון החייאת השפה הוא בלתי אפשרי. שטיינשניידר הסביר שלא אמונה בקדושתה המוחלטת של העברית מובילה אותו לטעון זאת, אלא תפיסתו אותה כשפה שנועדה להיות כלי ללימוד ולמחקר.

עמוד השער של "מסתרי פאריז"
עמוד השער של "מסתרי פאריז" בתרגומו של קלמן שולמן. דפוס והוצאת האלמנה והאחים ראָם, וילנה 1878. מקור: מכון גנזים.
עמוד השער של "חבצלת השרון"
עמוד השער של "חבצלת השרון – קְבֻצַת מכתבים שונים על טהרת לשון הַקֹדֶש" מאת קלמן שולמן. דפוס ראָם, וילנה 1861. מקור: מכון גנזים.

באופן מעניין, גם שולמן לא גרס שיש בשפה העברית קדושה מיוחדת. בהקדמה לספרו "חבצלת השרון", בתגובה למבקריו בקרב המשכילים במזרח אירופה, הסביר כי קדושת העברית היא רק תוצאה של דברי הקודש שנכתבו בה לאורך הדורות וכי אין בה קדושה מהותית, שאחרת היו כל דברי היום־יום המתוארים בתנ"ך ובחז"ל – שמן הסתם (לתפיסתו) התנהלו בעברית – משום חטא. לשטיינשניידר לא ענה שולמן במפורש, ובמבוא לחלק השלישי של התרגום אף ציטט את השבחים המעטים שחלק החוקר הגרמני לתרגום שלו.

גורדון ביקש להמשיך ולענות לשטיינשניידר, אלא שזילברמן, עורך ״המגיד״, חשש מהתנצחות מתמשכת עם עמיתיו בגרמניה וריסן את מחאתו של המשכיל הנלהב. בשנים הבאות נעשה גורדון לקולו של דור המשכילים העברי ברוסיה בכתיבתו הפובליציסטית והפואטית. מאמריו על מצבם של יהודי רוסיה אף התפרסמו בעיתון Allgemeine Zeitung des Judenthums, שהיה כלי הביטוי של יהדות גרמניה הליברלית. שטיינשניידר מצידו, נאמן למשימה הביבליוגרפית שקיבל עליו, הוסיף לעקוב אחר היצירה העברית, ובכלל זה אחר הרומנים העבריים הראשונים. הוא אף לא נמנע מלתרום ממחקריו לעיתונים ולכתבי העת העבריים השונים שהוסיפו לצאת לאור.

עימות ספרותי זה מבהיר את הפערים בין משכילי גרמניה למשכילי מזרח אירופה בנוגע לתפקידה של השפה העברית, ואת העובדה שמצבם השונה של קהלי היעד הכתיב בהתאם את הציפיות מהשפה. בגרמניה, שבה השתלבו מרבית היהודים בתרבות הגרמנית הכללית, היה ניתן לייחד את העברית למחקר וללימוד של מעטים. אך בגליציה האוסטרית ובתחום המושב הרוסי, היכן שהיהודים הוסיפו לחיות בעולם נפרד ומרוחק מתרבות הנאורות האירופית, לא ניתן היה לוותר על כלי רב־ערך כדוגמת ספרות פופולרית בעברית. דבריו של גורדון, כמי שעתיד היה להיות ממעצבי דמותה של ההשכלה ברוסיה בשנים הבאות, סימנו את הדחייה של המודל הגרמני בכל הנוגע להיבט הלשוני והתרבותי ואת הנקודה שבה החלה להיווצר תת־תרבות יהודית חדשה.

לקריאה נוספת:

שמואל ורסס, משה שטיינשניידר והפרדוקסים של יצירתו בעברית ועל יידיש. פעמים 129 (תשעב) 201-223.

Michael Stanislawski, For Whom Do I Toil?: Judah Leib Gordon and the Crisis of Russian Jewry, New York 1988.

איור של מירב ראובני

מירב ראובני

אני מנהלת האוספים במכון ליאו בק ירושלים ועמיתת קורת לפוסט דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. תחומי העניין שלי עוסקים בהיסטוריה של התרבות העברית המודרנית והעיתונות היהודית הרב-לשונית באירופה ובארץ ישראל. במסגרת עבודתי במכון ליאו בק אני עוסקת בקטלוג חומרים ארכיונים ובדיגיטציה של עיתונות יהודית-גרמנית. את עבודת הדוקטורט שלי הקדשתי לנושא השיח הציבורי של המודרניזציה של העברית בעיתונות היהודית במזרח אירופה (2022). מחקרי הנוכחי מתמקד ביצירתה של תרבות ילדים עברית ברוסיה הצארית.

אירועים קרובים ותכנים נוספים ממכון ליאו בק ירושלים

    • Wednesday, 29/05/2024

    • 19:00

    • מכון ליאו בק, בוסתנאי 33, ירושלים וגם בזום

    השקת גיליון 26.1 של כתב העת חידושים

    הצטרפו אלינו להשקת גיליון 26.1 של כתב העת חידושים

    יו"ר: תומר יהוד
    דברי פתיחה: פרופ' דורון אברהם

    כותבי הגיליון:
    ד"ר עוז בלומן/מיכל יששכר
    רקפת כהן-ענזי/צבי קונשטט

    המשך קריאה
    • Tuesday, 04/06/2024

    • 9:00-19:00

    • מרכז תרבות, משכנות שאננים, ירושלים

    אריך הכפול – בין דרזדן לירושלים – כנס לציון 50 שנה למותו של אריך קסטנר

    מכון ליאו בק ירושלים, ארגון יוצאי מרכז אירופה, מרכז מינרבה להיסטוריה גרמנית ע"ש ריכרד קבנר באוניברסיטה העברית בירושלים, מכון גתה, החוג לשפה וספרות גרמנית באוניברסיטה העברית מזמינים אתכם לכנס על דמותו ויצירתו של אריך קסטנר: "אריך הכפול — בין דרזדן לירושלים".

    בפאנלים השונים ישתתפו חוקרים ואנשי ספרות רבים, ביניהם יהודה אטלס, מיכאל דק, משה צימרמן, גדעון טיקוצקי, מיכל פלס-אלמגור, שרון גורדון, מיכאל דק, שרון ליבנה, דוד ויצטום, עופר אשכנזי, זהר שביט, אסתר גרדאי, אבנר שפירא ועוד.

    המשך קריאה
    • Wednesday, 05/06/2024

    • 19:00

    • אירוע מקוון

    פגישה אחרונה בסדרה: חרם, נידוי, הרחקה

    יחסי ישראל-גרמניה אחרי שבעה באוקטובר

    ג'רמי יששכרוף (לשעבר שגריר ישראל בגרמניה) ואנטוניה ימין (פרשנית בעיתון בילד הגרמני ושליחת חדשות 12 לגרמניה)

    המשך קריאה
    • Thursday, 20/06/2024

    • 17:00

    • מקוון

    תיעוד בעל פה בזמן מלחמה

    ד"ר רוני מיקל-אריאלי ,הקמת הפורום למובילי יוזמות תיעוד במלחמה

    עדי וייס, עמותת עדן, הצגת פרויקט "נשים מספרות מלחמה"

    המשך קריאה
    • Thursday, 27/06/2024

    • 9:30-18:00

    • מוזיאון "אנו", תל אביב

    הכנס השנתי ללימודים גרמניים: שפה, תרבות, חברה

    מושב כפול ראשון: הגירת ידע ויהודים-גרמנים, משיחיות, יהדות ומשפט
    מושב כפול שני: אוריינטליזם באוריינט: אתנוגרפיה גרמנית-יהודית במרחבים ישנים וחדשים, דיאלוג בין תרבותי בשלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה
    מושב כפול שלישי: מגתה עד לסקר-שילר: ריבוי לשוני ותרבותי בספרות הגרמנית
    מושב כפול רביעי: היסטוריה מוסדית, Sociological Perspectives
    Round Table: German Studies (in Israel) after October 7

    הכניסה חופשית אך נדרשת הרשמה מראש עד לתאריך ה- 23 ביוני 2024

    המשך קריאה