למה קוראים לכלנית כלנית? 

לקראת ט"ו בשבט יצאנו לבדוק איך החיו את שמות צמחי הבר בארץ ישראל. הכירו את מלאכת חייו של עמנואל לעף, אחד מגדולי חוקרי הטבע הארצישראלי: "צמחי היהודים".

האם תהיתם פעם מי חידש את שמות הצמחים שאנו מכירים? הרי גם אם הם מוכרים מימי התנ"ך, אותה מלאכה של איסוף שמות הצמחים, זיהויים וסיווגם בהתאם לצמחייה הנפוצה הארץ ישראל היא עבודת נמלים שאפתנית.

זה היה מפעל חייו של עמנואל לעף (Immanuel Löw), רב יהודי הונגרי שחקר את התנ"ך והתלמוד והתמחה בתור בלשן ובוטניקאי. בארבעה כרכים עבי־כרס, "צמחי היהודים" (Die Flora der Juden), ריכז את כל הצמחים המוזכרים במקורות היהודיים: בתנ"ך, במשנה, בתלמוד ובמדרשים.

עמנואל לעף בשנת 1898
עמנואל לעף בשנת 1898. סגד, הונגריה. (אוסף Hidvégi, בודפשט, הונגריה).

לעף נולד בשנת 1854 לבאבט רדליך ולליאופולד לעף, רבה הראשי של העיר סגד, העיר השלישית בגודלה בהונגריה. הוא הוסמך לרבנות בשנת 1878 בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בברלין, וירש את אביו בתפקיד רבה הראשי של עיר מולדתו. בו־זמנית הוא שקד על עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת לייפציג, שבה חקר את שמות הצמחים בארמית (Aramäische Pflanzennamen). הוא פרסם מחקר זה בשנת 1881, ובו תרגום כל שמות הצמחים המופיעים בתלמוד בארמית – הן לגרמנית והן לעברית.

 מחקר זה היה תחילתו של פרויקט חייו – צמחי היהודים. היה זה פרויקט שאפתני, בייחוד בשל העובדה שלעף מעולם לא ביקר בארץ הקודש. ובכל זאת, הוא חרט על דגלו את המטרה לסווג כל צמח מקראי לפי שיטת המיון המדעית המודרנית, ולשם כך נעזר בחוקרים מהאוניברסיטאות הנחשבות ביותר באירופה. החיבור, שנכתב בגרמנית, כלל גם ציטוטים מכּתבים רבים ומשפות שונות, בהן עברית, ערבית ולטינית. לעף לא הסתפק במציאת השם, אלא כלל מדרש שם המסביר כיצד התגלגל דווקא שם זה לצמח מלשון ללשון. למשל המילה כרכום בעברית ובארמית אינה נוגעת לאותו הצמח: בעברית ובמקרא היא מציינת את הכרכום, שממנו מופק הכורכום, ובארמית לפי מסורת המשנה היא כינויו של צמח הזעפרן דווקא. לעף מביא גם דוגמאות לשימוש בשם זה בלשון הדיבור – כמו "פניהם מכורכמות" – המופיעה בתלמוד.

2. שער הכרך השני של "צמחי היהודים" [Die Flore der Juden]
שער הכרך השני של "צמחי היהודים" [Die Flore der Juden] מאת עמנואל לעף. הוצאת ר. לוויט, וינה ולייפציג, 1924.
הערך Crocus sativus (כרכום תרבותי) מתוך "צמחי היהודים".
"ה"כַרְכוֹם" בעברית ובארמית וה"כוּרכוּם" בערבית הם שמות הומונימיים לשני צמחים שונים בתכלית: הזעפרן (Safran) והכורכום (Gilbwurz)." מתוך הערך Crocus sativus (כרכום תרבותי) מתוך "צמחי היהודים".

בשל כך נודעת חשיבות רבה למלאכתו של לעף בפן הבוטני, ואף יותר מכך בפן הבלשני־אקדמי. במשך עשרות בשנים עמל לעף על מחקר זה, שכרכו הראשון פורסם ב־1924. זהו המחקר המקיף ביותר שנעשה על צמחיית ארץ הקודש בהשוואה למקורותיה היהודים. ובכל זאת, למרות חשיבותו של הספר, הוא מעולם לא תורגם לעברית או לאנגלית. תרגום מלא של "צמחי היהודים" יהיה מלאכה סיזיפית ומסובכת, שתדרוש ידע בוטני, בקיאות במקורות היהודיים ושליטה מצוינת במספר רב של שפות עתיקות ומודרניות כאחד. עוד לא נמצא אדם שיכול לקבל עליו משימה כזו.

אף על פי שספריו לא תורגמו לעברית, באותה עת היו בארץ ישראל רבים ששלטו בגרמנית, וספריו שימשו את חברי ועד הלשון העברי כמקור מהימן לזיהוי הפלורה הארץ־ישראלית. בד בבד החלו לתור את הארץ עוד ועוד בוטנאים, שביקשו לתת שמות עבריים לצמחי הבר, במאמץ להנחלת השפה העברית המתחדשת. הדבר יצר אי־סדר לא קטן. חלקם הסתמכו על שמות ערביים; אחרים תרגמו את השמות המדעיים הלטיניים; שמות עממיים צצו והשתנו ממקום למקום. למשל הפרח זכריני, אשר ביאליק כינה "זכריה" וטשרנחובסקי "זכריני", על משקל השם הגרמני, בעוד שאחרים כינוהו "אל תשי" ו"אוזן עכבר", כתרגום ישיר מהשם היווני ומהשם הערבי. בעקבות זאת החל ועד הלשון העברית לארגן ולמסד את שמות צמחי הבר הישראליים, ולעף עצמו הוזמן להיות חבר בועד זה, בעודו בהונגריה.

האגרונום אהרון אהרונסון התנגד לחידושים "מאולצים" ולפעולות הוועד, בטענה שלא "מועצת חכמים" היא זו שצריכה להכתיב שמות, אלא שהם ייקבעו בתהליך טבעי, על ידי התושבים עצמם המעניקים שמות עממיים. הוא כעס על חידושים מילוליים מדי משמות לועזיים, כמו למשל עם הפרח "זכריני", שבא על פי משקל ה־Vergissmeinnicht הגרמני. לדבריו של אהרונסון, "שם הצמח בספרותנו העתיקה הוא 'אדנא דעכברא', ממש כמו בערבית 'אדן אל פאר', ולמה נתבייש בשם זה וניקח לנו, על פי משקל משונה, שם שאינו נמצא אלא אצל העמים הגרמניים בעלי הרגשנות הצפונית? וכי טוב טעם יש בדבר? […] שם זה מיותר לכל הפחות, והוא מגוחך".

ולמרות התנגדותו של אהרונסון לקביעת שמות בוטניים על ידי מומחים ואקדמאים, היה קשר בינו לבין לעף. לעף כתב לו לאחר שקרא על גילויו המרעיש של אהרונסון במוצאו את "אם החיטה" בארץ ישראל. הוא מצא באהרונסון אדם הבקיא בכתבים היהודים ויכול לספק לו מידע על צמחי הארץ ממקור ראשון. הדבר הוביל לתכתובת מקצועית בין השניים, וכאשר השתתף אהרונסון במשלחת מחקר לים המלח ועבר הירדן, כתב ללעף על גילויו: "אדוני ומורי, […] בנסיעתי האחרונה עלה בידי למצוא את הכסמת בכל ארץ גלעד […] וכמעט ודאי הוא לי, כי לא מארם־נהרים, מהעמק הגדול, מוצאה. במישור לא נמצאה עד עתה הכסמת, כי בכל המקומות שפגשתיה היתה עולה רק בחגוי סלעים, ודוקא רק באדמת טרשים". הוא מסיים את מכתבו במילים הבאות, בצניעות ובענווה: "אודה ולא אבוש כי החלק הזה של הבוטניק מעט רחוק היה לי, אבל מעתה אשתדל לעבוד גם במקצוע זה. את האזוב קבל כ’ רק בציור. יואיל נא להגיד לי אם יש לו חפץ בצמחים מיובשים של ארצנו החביבה".

דרכונם המשותף של הרב עמנואל לעף ורעייתו בלה ברוינינג
דרכונם המשותף של הרב עמנואל לעף ורעייתו בלה ברוינינג, שנועד לשמש בחילוצם במסגרת עסקת קסטנר ב-1944. כיום שמור הדרכון באוספי הספרייה הלאומית. מקור: הספרנים – בלוג הספרייה הלאומית.

נוסף על עבודת תרגום זו, תרגם לעף את שיר השירים להונגרית, חיבר מחקרים בלשניים, פרסם קבצי דרשות ופילוסופיה וערך מחקרים נוספים שאבדו בשואה. בערוב ימיו, בשנת 1944 והוא בן תשעים, היה אחד מהמעטים שנבחרו לעלות על רכבת ההצלה של קסטנר – רכבת ובה 1,684 יהודים שבחר ישראל קסטנר, יושב ראש ועד ההצלה בבודפשט. רכבת זו הייתה חלק מהסכם מול אדולף אייכמן וקורט בכר, והיא תוכננה לצאת מהונגריה לעבר ארץ ניטרלית. הייתה זו עסקה שמטרתה הצלת יהדות הונגריה בתמורה למשאיות ולסחורות שיועברו לידי הנאצים. אך עם הגיעו לבודפשט הידרדר מצבו והוא נפטר בבית חולים מאולתר שנמצא בבית ספר יהודי. בתום המלחמה, בשנת 1947, הועבר לקבר קבוע בבית העלמין היהודי בסגד.

לעף נמצא בשורה אחת עם חוקרי הטבע הגדולים ביותר של ארץ ישראל – טריסטראם, אהרונסון, איג, זהרי, בודנהיימר ואחרים – ובספרו החלוצים – חוקרי הטבע של ארץ ישראל מתאר אליעזר שמאלי את "צמחי היהודים" כאילו היו "ירושה רוחנית […] מעין 'אורים ותומים' ו'שולחן ערוך' לכל איש, המעוניין להכיר את השמות העבריים והארמיים של כל צמחי ארץ־ישראל, הנזכרים בתנ”ך ובתורה שבעל־פה". ואכן, כמה מתאים שעמנואל לעף, אותו חוקר צמחים גדול, הוא־הוא שהעניק לצמח הלאומי של ישראל את שמו: לעף הוא שטבע את השם "כלנית" לפרח Anemone coronaria, לאחר שזיהה אותו עם ה"כלניתא"  ממסכת פסחים.

איור של עדי אסטרחן

עדי לוי אסטרחן

אני סטודנטית לתואר ראשון לספרות כללית והשוואתית ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, ורכזת התוכן של מכון ליאו בק ירושלים. אני מתעניינת בתחומי הטבע, אמנות מודרנית, שירה, שפה ותיאטרון. עולם התרבות בכלל והתרבות היהודית-גרמנית בפרט קרובים לליבי.

אירועים קרובים ותכנים נוספים ממכון ליאו בק ירושלים

    • Wednesday, 29/05/2024

    • 19:00

    • מכון ליאו בק, בוסתנאי 33, ירושלים וגם בזום

    השקת גיליון 26.1 של כתב העת חידושים

    הצטרפו אלינו להשקת גיליון 26.1 של כתב העת חידושים

    יו"ר: תומר יהוד
    דברי פתיחה: פרופ' דורון אברהם

    כותבי הגיליון:
    ד"ר עוז בלומן/מיכל יששכר
    רקפת כהן-ענזי/צבי קונשטט

    המשך קריאה
    • Tuesday, 04/06/2024

    • 9:00-19:00

    • מרכז תרבות, משכנות שאננים, ירושלים

    אריך הכפול – בין דרזדן לירושלים – כנס לציון 50 שנה למותו של אריך קסטנר

    מכון ליאו בק ירושלים, ארגון יוצאי מרכז אירופה, מרכז מינרבה להיסטוריה גרמנית ע"ש ריכרד קבנר באוניברסיטה העברית בירושלים, מכון גתה, החוג לשפה וספרות גרמנית באוניברסיטה העברית מזמינים אתכם לכנס על דמותו ויצירתו של אריך קסטנר: "אריך הכפול — בין דרזדן לירושלים".

    בפאנלים השונים ישתתפו חוקרים ואנשי ספרות רבים, ביניהם יהודה אטלס, מיכאל דק, משה צימרמן, גדעון טיקוצקי, מיכל פלס-אלמגור, שרון גורדון, מיכאל דק, שרון ליבנה, דוד ויצטום, עופר אשכנזי, זהר שביט, אסתר גרדאי, אבנר שפירא ועוד.

    המשך קריאה
    • Wednesday, 05/06/2024

    • 19:00

    • אירוע מקוון

    פגישה אחרונה בסדרה: חרם, נידוי, הרחקה

    יחסי ישראל-גרמניה אחרי שבעה באוקטובר

    ג'רמי יששכרוף (לשעבר שגריר ישראל בגרמניה) ואנטוניה ימין (פרשנית בעיתון בילד הגרמני ושליחת חדשות 12 לגרמניה)

    המשך קריאה
    • Thursday, 20/06/2024

    • 17:00

    • מקוון

    תיעוד בעל פה בזמן מלחמה

    ד"ר רוני מיקל-אריאלי ,הקמת הפורום למובילי יוזמות תיעוד במלחמה

    עדי וייס, עמותת עדן, הצגת פרויקט "נשים מספרות מלחמה"

    המשך קריאה
    • Thursday, 27/06/2024

    • 9:30-18:00

    • מוזיאון "אנו", תל אביב

    הכנס השנתי ללימודים גרמניים: שפה, תרבות, חברה

    מושב כפול ראשון: הגירת ידע ויהודים-גרמנים, משיחיות, יהדות ומשפט
    מושב כפול שני: אוריינטליזם באוריינט: אתנוגרפיה גרמנית-יהודית במרחבים ישנים וחדשים, דיאלוג בין תרבותי בשלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה
    מושב כפול שלישי: מגתה עד לסקר-שילר: ריבוי לשוני ותרבותי בספרות הגרמנית
    מושב כפול רביעי: היסטוריה מוסדית, Sociological Perspectives
    Round Table: German Studies (in Israel) after October 7

    הכניסה חופשית אך נדרשת הרשמה מראש עד לתאריך ה- 23 ביוני 2024

    המשך קריאה