חלון וינאי לירושלים: עדותה של מטיילת מן המאה התשע־עשרה

אידה פייפר, עקרת בית וינאית מהמאה ה־19, פרצה את מוסכמות זמנה ויצאה למסע עצמאי אל המזרח התיכון, שבמהלכו תיעדה את חיי היהודים בפלשתינה העות'מאנית מתוך נקודת מבט נדירה של אישה לא־יהודייה, דוברת גרמנית וללא מניעים פוליטיים. ספרה, שהפך לרב־מכר מתורגם, הציע לקוראים תמונה חיה של היישוב הישן – קהילה דתית, עניוּת, ורבדים אתנוגרפיים המבדילים בין אשכנזים לספרדים – והיה אחד הדיווחים הראשונים על מציאות יהודית עכשווית בארץ הקודש. עדותה, שהייתה תולדה של מסע אישי, הפכה שלא במתכוון למסמך מפתח בהיסטוריה התרבותית של יהדות מרכז אירופה ולנדבך מוקדם במחשבה הציונית המתהווה.

בתולדות מסעות המחקר של המאה התשע־עשרה, דמותה של אידה לאורה פייפר (1797–1858) מגלמת בתוכה פרדוקס היסטורי עמוק: אישה וינאית ממעמד הביניים, פרצה את גבולות חייה הביתיים השמרניים של תקופת בידרמאייר (Biedermeier) והייתה לאחת המטיילות הפורות ביותר של עידן זה. מסעה הגדול הראשון, שאליו יצאה בשנת 1842, היה אל הלבנט העות'מאני. לא היה זה מסע למטרות מיסיונריות, פוליטיות או מדעיות, אלא מסע שנולד מתוך תשוקה עזה לראות את העולם, תשוקה שלדבריה ליוותה אותה כל חייה. הרפתקה ראשונית זו, שאותה מסגרה כעלייה לרגל לארץ הקודש, הולידה את ספר המסעות "מסעה של אישה וינאית לארץ הקודש". הספר פורסם ב־1844, תורגם במהרה לצ׳כית ולאנגלית ונעשה לרב־מכר באירופה.

ספרה של פייפר הוא יותר מסיפור הרפתקאות; הוא מסמך אתנוגרפי וחברתי רב־ערך, המספק תמונת מצב ייחודית של הקהילות היהודיות בפלשתינה העות'מאנית – היישוב הישן – בצומת היסטורי מכריע. עדותה מקבלת משנה תוקף בזכות מקורה: אישה זרה, שלא הייתה יהודייה ולא בעלת מניעים פוליטיים. עבודתה בשפה הגרמנית הייתה לאבן בוחן תרבותית בעבור עולם דובר גרמנית שהיה עסוק יותר ויותר בשאלות המזרח. עשורים לפני עליית הציונות, הציע ספרה חזון מוחשי, עכשווי ורחב־תפוצה של חיים יהודיים בציון לקהל שזה עתה החל להתמודד עם המציאות המורכבת של כשלון האמנציפציה, של קשיי ההתבוללות ושל תחייה לאומית כלל־אירופית.

אידה פייפר (צולמה על ידי פרנץ האנפשטנגל)

החלטתה של פייפר לצאת למסע לבדה, בגיל 45, לאחר שבניה בגרו והיא קיבלה ירושה קטנה, הייתה מעשה רדיקלי שסטה מהאידיאל הנשי של תקופתה. כדי להדוף את מחאות משפחתה, היא הציגה את תוכניתה במסווה של רעיון מקובל בחברה: עלייה לרגל לארץ הקודש. מניע דתי זה היה במידה רבה כיסוי למטרתה האמיתית, שהייתה, בפשטות, לראות את העולם (לאחר מסע זה יצאה לרבים אחרים). חוסנה, תיעודה הקפדני וחוסר שייכותה לשכבת העילית בחברה העניקו לתיעוד שלה אמינות רבה. היא נסעה בתקציב דל, ולכן נאלצה לחוות את המציאות הלא־מיופייפת של המסע. היא מתארת בכנות את הקשיים באוניית הקיטור על הדנובה, שם ספסלים שאינם מרופדים שימשו מושבים ביום ומיטות בלילה, ומציינת את אי־הנוחות שנגרמה בשל נוכחותם הרבה של אנשים עניים, רובם יהודים.

פייפר לא נכנסה לארץ התנ"ך שקפאה בזמן. פלשתינה של 1842 הייתה נתונה לשינויים פוליטיים ומנהליים עמוקים. כעשור לפני הגעתה שלט באזור מוחמד עלי ממצרים. נסיגתו ב־1840, בכפוף להתערבות מעצמות אירופה, הותירה רִיק שלטוני, והאימפריה העות'מאנית מיהרה למלא אותו. השלטון העות'מאני החל ליישם את רפורמות הטנזימאט וארגן מחדש את המחוזות. סנג'ק ירושלים הורחב וכלל את יפו ועזה, ולזמן קצר צורף אליו גם סנג'ק שכם. שינוי מנהלי זה סימן את תחילת עלייתה הפוליטית של ירושלים על פני יריבותיה האזוריות, עכו ושכם. בו בזמן העמיקו מעצמות אירופה את חדירתן לאזור. הגעתה של פייפר חפפה באופן סמלי את הקמת הקונסוליה הפרוסית הראשונה בירושלים, מה שמדגים את העניין הגובר של דוברי הגרמנית בארץ הקודש.

עיקר תרומתה ההיסטורית של פייפר טמונה בתצפיותיה הישירות על הקהילות היהודיות. תיאוּרֶיה, אף שלעיתים צבועים בדעות קדומות בנות התקופה, מספקים הצצה נדירה לחיי היישוב הישן. על הרובע היהודי בירושלים היא כותבת שהוא מאוכלס בצפיפות רבה ונודף ממנו "ריח דוחה מעבר לכל תיאור; וכאן המגפה תמיד גובה את קורבנותיה הראשונים". תיאור קודר זה משקף ככל הנראה את תנאי החיים הקשים של היהודים כמיעוט במעמד ד'ימי תחת השלטון העות'מאני.

תמונה זו עומדת בניגוד גמור לחווייתה בטבריה. תצפיתה שם היא אולי הקטע האתנוגרפי החשוב ביותר ביומנה. לאחר שהתארחה בביתו הנקי והמסודר של רופא יהודי, היא כותבת בהפתעה: "נדהמנו מאוד ממראה הניקיון והסדר; אך פליאתנו גברה כאשר גילינו שהיהודים, הרבים מאוד בטבריה, אינם לבושים בסגנון טורקי או יווני, אלא ממש כמו אחיהם בפולין ובגליציה. רובם גם דיברו גרמנית. מייד שאלתי לסיבת המוזרוּת הזו, ונאמר לי שכל המשפחות היהודיות המתגוררות בעיר זו הגיעו במקור מפולין או מרוסיה, מתוך כוונה למות בארץ המובטחת".

רישום של ירושלים, צייר גרמני אנונימי, 1850

פייפר תיעדה בדיוק רב את קהילת האשכנזים של היישוב הישן. לבושם האירופי ושפתם – יידיש, שפייפר זיהתה כגרמנית – הבדילו אותם מהקהילה הספרדית הוותיקה, שהייתה דוברת לדינו או ערבית ומשולבת יותר במרחב העות'מאני. היא זיהתה נכונה את המניע המרכזי לעלייתם – הרצון הדתי למות ולהיקבר בארץ הקודש – ובכך הצביעה בעקיפין על תלותם הכלכלית בכספי החלוקה, מערכת צדקה בין־לאומית שמימנה את חייהם של לומדי התורה בארבע ערי הקודש. בעבור אלפי קוראיה דוברי הגרמנית היה זה גילוי: לא דיון תיאורטי על בני ישראל התנ"כיים, אלא דיווח עכשווי על אנשים שנראו ודיברו כמו יהודי מזרח ומרכז אירופה וחיים חיי קודש לחופי הכנרת.

ספרה של פייפר זכה להצלחה מסחררת, תורגם לשבע שפות במרוצת העשור והפך אותה לאחת מסופרות המסע המהוללות בתקופתה. בעבור הקהילה היהודית־גרמנית הציע הספר תמונה מציאותית של החיים היהודיים בפלשתינה. תיאוּרֶיה על היישוב הישן, שהציב במוקד חייו את לימוד התורה והתקיים מכספי החלוקה, עמדו בניגוד חריף לאידיאל הציוני המתהווה של אומה יצרנית ועובדת אדמה, כפי שניסחו מאוחר יותר הוגים כמשה הס וצבי הירש קלישר. מכיוון שהוא הציג את המציאות החברתית והכלכלית שכל מיזם התיישבות עתידי יצטרך להתמודד עימו, היה ספרה לחלק מהנוף האינפורמטיבי שמתוכו צמחה הציונות הגרמנית.

אידה פייפר יצאה למסע כדי לספק את תאוות הנדודים האישית שלה, ונעשתה שלא בכוונה תחילה לעדה חיונית בעבור ההיסטוריה היהודית־גרמנית. היא הציעה מבט נדיר ובלתי אמצעי על היישוב הישן בתקופת מעבר, ותיעדה באופן מוחשי את הקשר בין יהדות אירופה לארץ אבותיה. בכך, מסעה של עקרת הבית הווינאית היה לפרק חשוב בסיפור המורכב על האופן שבו החלה היהדות הדוברת גרמנית לדמיין מחדש את יחסיה עם ציון. אעיר שסגנונה של פייפר חד ונינוח מרבים מספרי המסע בני התקופה, שכתבו רומנטיקנים חולמניים צרפתיים כלמרטין ונרוואל (שאני בכל זאת עמל כעת על תרגומם לעברית… אבל אולי בהמשך נתרגם חלקים ממסעה של פייפר? ימים יגידו!)

ערן הורוביץ

ד״ר ערן הורוביץ הוא רכז התוכן והאירועים של מכון ליאו בק ירושלים ודוקטור לספרות השוואתית, סופר ומתרגם מגרמנית ומצרפתית. ״מסות על סופרים״ מאת תומאס מאן יצא בתרגומו בהוצאת כרמל. מחקריו עוסקים ברומנטיקה ובמודרניזם בגרמניה ובצרפת.

אירועים קרובים ותכנים נוספים ממכון ליאו בק ירושלים

    • 3.9.2026

    • 19:00

    • מכון ליאו בק

    קבלת שנת תשפ"ז וערב לספרה של פרופ' איה אלידע: מורשת מתמשכת: היידיש בתרבות היהודית-גרמנית, 1938-1818 מתי? Thursday, 03/09/2026 19:00 איפה? מכון ליאו בק ירושלים, ניתן להצטרף באופן מקוון פרטים נוספים הצטרפו אלינו לקבלת שנת תשפ"ז וערב לספרה של פרופ' איה אלידע: מורשת מתמשכת: היידיש בתרבות היהודית-גרמנית, 1938-1818

    הנכם מוזמנים לאירוע פתיחת השנה במכון ליאו בק ירושלים!

    בתכנית: ברכות לשנה החדשה, חלוקת מלגות, חידושים וחדשות ממכון ליאו בק וערב לכבוד ספרה החדש של פרופ' איה אלידע.

    המשך קריאה
    • 11.10.26

    • 19:00

    • מכון ליאו בק

    רב-שיח בעקבות הספר – מצב חירום: מוסדות להשכלה גבוהה במרחב הדובר גרמנית לאחר ה־ 7 באוקטובר

    הצטרפו אלינו לרב-שיח בעקבות הספר

    מצב חירום: מוסדות להשכלה גבוהה במרחב הדובר גרמנית לאחר ה־ 7 באוקטובר

    הספר החדש עוסק בחוויותיהם של אנשי אקדמיה ובמציאות שנוצרה באוניברסיטאות בגרמניה, אוסטריה ושווייץ מאז 7 באוקטובר. ברב-שיח בהנחיית פרופ' גיזלה דאקס, עורכי הספר פרופ' ד"ר יוליה ברנשטיין ופרופ' ד"ר אלפרד בודנהיימר, יחד עם פרופ' רוגלית ישי, ממחברות הספר, ידונו בהשלכות של אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה בעקבותיו על עולם האקדמיה דובר הגרמנית.

    האירוע יתקיים במכון וישודר גם בזום. ההרצאות יהיו בעברית. ההשתתפות בהרשמה מראש.

    המשך קריאה
    • 25.10.26

    • 09:00-19:00

    • מוזיאון "אנו", קמפוס אוניברסיטת תל-אביב, רחוב קלאוזנר, רמת אביב

    הכנס השנתי ללימודים גרמניים: שפה, תרבות, היסטוריה וחברה

    הכנס השנתי ללימודים גרמניים הוא אירוע הדגל של קהילת הלימודים הגרמניים בישראל. הכנס יפגיש חוקרות וחוקרים צעירים ובכירים מן הארץ ומרחבי העולם ליום של שיח, מחקר וחילופי רעיונות. הכנס, המתקיים בשיתוף המוסדות והחוגים העוסקים בלימודים גרמניים בישראל, יציג מחקרים, תובנות וממצאים בשלל תחומים, ובהם היסטוריה, ספרות, תרבות, פילוסופיה, מדעי היהדות ומדעי החברה.

    הכנס פתוח לקהל הרחב והנכם מוזמנים להגיע ולהשתתף בדיונים ובהרצאות. יש להירשם מראש עד ה-19.10.2026

    המשך קריאה
    • 25.10.26

    • 18:00

    • מוזיאון "אנו", קמפוס אוניברסיטת תל-אביב, רחוב קלאוזנר, רמת אביב

    חנה ארנדט, לעת הזו: שפה, משפט והעתיד הפוליטי

    רב שיח לציון 120 שנה להולדתה של חנה ארנדט.במסגרת הכנס השנתי ללימודים גרמניים,ובשיתוף המחלקות והמוסדות ללימודי גרמניה, היסטוריה ותרבות גרמנית. אנו מזמינים אתכם לרב־שיח מיוחד שיעסוק ברלוונטיות המתמשכת של מחשבתה למציאות בת זמננו. פרופ' ליאורה בילסקי, פרופ' ראיף זריק ופרופ' נעמה רוקם, בהנחיית פרופ' גלילי שחר, ישוחחו על שאלות של שפה, משפט ופוליטיקה דרך הגותה של אחת האינטלקטואליות המשפיעות של המאה העשרים.

    המשך קריאה