חיים יחיל באירוע לציון ה-1 במאי במחנה העקורים
חיים יחיל באירוע לציון ה-1 במאי במחנה העקורים Neu Freimann Copyright: United States Holocaust Memorial Museum Provenance: Saul Sorrin Source Record ID: Collections: 2000.27

הקונסוליה הישראלית שפעלה במינכן שלוש שנים בלבד לאחר השואה

כיצד ייתכן ששלוש שנים בלבד לאחר השואה כבר פעלה קונסוליה ישראלית בגרמניה הבתר־מלחמתית, ומכל הערים דווקא בעיר מינכן, שבתחומה הושתתו היסודות להתחזקות כוחה של המפלגה הנאציונל־סוציאליסטית? כיצד השתלבה נוכחותה בגרמניה עם הדרישה הישראלית להימנעות מקשר תרבותי או מדיני עם המחולל הנאצי? ואיך הקונסוליה קשורה להסכם השילומים?

באוקטובר 1948 קושטו קירות הבית ברחוב מריה תרזה 11 במינכן בסמלי מדינת ישראל הצעירה, שהוקמה רק כחמישה חודשים קודם לכן. על כותלי הבניין התנופפו דגלי כחול–לבן ובמרכזם מגן דוד; המבואה קושטה בסמל מנורת שבעת הקנים כשמשני צדדיה ענפי זית; ארבעת חדרי הבניין התמלאו ברהיטים ובשטיחים שתרמה במיוחד משפחת ברנהיימר היהודית, משפחה שהייתה חלק בלתי נפרד מהתפתחות סחר העתיקות והאומנות בעיר; ובקרבת המבנה הוצב שלט בעברית ובאנגלית שברך את הבאים, שלט שהכין בעל מלאכה יהודי מקומי. לצד רב הקהילה היהודית במינכן, שהיה אחראי לקביעת המזוזה בדלת הבית, התאספו נציגי צבא ארצות הברית לטקס יוצא דופן – חנוכת קונסוליה ישראלית בגרמניה בחלוף כשלוש שנים בלבד מסיום מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה.

הקונסוליה הישראלית במינכן, מאי 1948
הקונסוליה הישראלית במינכן, מאי 1948 Copyright: United States Holocaust Memorial Museum Provenance: Alex Hochhauser

הקמתה של נציגות ישראלית רשמית בגרמניה בשלהי שנות הארבעים היא מאורע מפתיע ויוצא דופן, שכן שנות השלטון הנאצי בגרמניה והשואה הובילו את מדינת ישראל ואת החברה שבה לשאוף לנתק מוחלט מכל סממן גרמני. קיומם של חיים יהודיים בארצם של המחוללים נתפס כאות קלון, וכל קשר לשפה ולתרבות הגרמנית התקבל בשלילה. כך למשל לא ניתנו רישיונות ייבוא לכתבי עת בגרמנית, וגם נאסרו הצגות ציבוריות בשפה זו. הסיבה לנוכחות הישראלית בגרמניה הבתר־מלחמתית הייתה נעוצה בהתקבצותם של יהודים ניצולי השואה במחנות עקורים, מחנות שהקימו בעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה, מרביתם בעיקר בסביבת העיר מינכן, שבעת ההיא הייתה נתונה לפיקוח צבא ארצות הברית. יותר מחצי שנה מתום המלחמה, בדצמבר 1945, שוגרה "המשלחת הארץ־ישראלית לשארית הפליטה" לאזור הכיבוש האמריקני במטרה לסייע ליהודים יושבי מחנות העקורים בשיקום חייהם וכן כדי לקדם הסברה ציונית והכשרה חלוצית ולעודד עלייה. בראש המשלחת עמד חיים יחיל, אשר נולד ב־1905 במורביה בשטחי האימפריה האוסטרו־הונגרית בשם היינריך הופמן. הוא עלה לפלשתינה־א"י ב־1929, אך בשנות השלושים הוא שב לאירופה ללימודי דוקטורט וסייע ליהודים־גרמנים שברחו לפראג בעקבות עליית הנאצים לשלטון. עם הפלישה הנאצית לצ'כוסלבקיה החליטה התנועה הציונית להחזיר את יחיל לארץ ישראל. בתום המלחמה ביקשה ממנו הנהגת היישוב היהודי לשוב לאירופה כדי לסייע לניצולים היהודים. יחיל לא היסס והשיב מייד בחיוב.

חיים יחיל באירוע לציון ה-1 במאי במחנה העקורים
חיים יחיל באירוע לציון ה-1 במאי במחנה העקורים Neu Freimann Copyright: United States Holocaust Memorial Museum Provenance: Saul Sorrin Source Record ID: Collections: 2000.27

בקיץ 1948, בעצת הצבא האמריקאי, דחק יחיל בראשי משרד החוץ הישראלי, שאך זה נוסד, לפתוח קונסוליה ישראלית בגרמניה הבתר־מלחמתית לשם הסדרת עליית העקורים היהודים למדינת ישראל. באוקטובר 1948 אישר משרד החוץ את הקמת הקונסוליה הישראלית במינכן תחת אמון שלטונות הכיבוש המערביים בגרמניה הבתר־מלחמתית, הלא הן ארצות הברית, בריטניה וצרפת. לתפקיד הקונסול מונה יחיל, ומקום מושבה של הקונסוליה היה ברובע Möhlstrasse, אזור מסחר ומרכזו של שוק שחור ששמו נקשר עם העקורים היהודים. קו החשמלית שהגיע אליו כונה "פלשתינה אקספרס". הקונסוליה ניצבה בשכנות לארגוני סיוע יהודיים אחרים, שעזרו לעקורים היהודים, דוגמתThe Joint Distribution Committee – JDC Hebrew Immigrants Aid Society – HIAS, ו־World Ort Union. בחודש אפריל 1949 הגיעו היקפי העלייה לישראל למספר שיא של מעל 9,000 איש, ואז פרש יחיל מתפקידו בתחושה כי הסתיימה המשימה שקיבל עליו, קרי לסייע לניצולי השואה היהודים לעלות לישראל. מחליפו היה המשפטן אליהו ליבנה (ליבשטיין), אשר נולד ב־1906 בפראג והיגר לפלשתינה־א"י בשלהי שנות השלושים. הקונסוליה בראשותו המשיכה לסייע לעקורים היהודים. היא פעלה ליצירת אווירה ציונית במחנות עקורים שבהם שהו יהודים שמצבם הבריאותי מנע מהם לעלות ארצה, וכמו כן עודדה עלייה ארצה אצל עקורים יהודים שהתלבטו לגבי יעד ההגירה שלהם.

אלא שזמן קצר לאחר מכן התרחשו שינויים מהותיים שלכאורה עתידים היו להשפיע על המשך הנוכחות הישראלית במינכן. במאי 1949 הוקמה כמדינה עצמאית הרפובליקה הפדרלית של גרמניה – גרמניה המערבית. הדרישה הישראלית להחרמת כל דבר גרמני כללה כעת גם פן מדיני: בין ישראל וגרמניה לא התקיימו יחסים דיפלומטיים. לא כל שכן, במהלך שנת 1950 כבר נסגרו מרבית ממחנות העקורים. אי לכך, סוגיית קיומה של הקונסוליה במינכן עוררה ביקורת ציבורית בישראל. היא נדונה במשרד החוץ הישראלי, וזה קבע את המשך נוכחותה במינכן עד אשר יעבור ניהול יחסי החוץ של גרמניה מידי מעצמות המערב לבון. אם כן, מדוע התקבלה החלטה זו?

קרדיט: עיתון מעריב והמאייר ארנון אדר, 25 אוגוסט 1950 באדיבות ארכיון מעריב, מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית, הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב

כבר בעת הגעתו למינכן הניח הקונסול ליבנה כי על הקונסוליה לפעול לא רק למען הסדרת עליית העקורים ארצה, אלא גם לשם השגת פיצוי חומרי מגרמניה בעקבות השואה. באביב 1949 עוד היה מוקדם לעסוק בכך, אך בשלהי אותה שנה כבר התגבשו בקרב שתי המדינות אינטרסים כלכליים ופוליטיים סביב עניין הפיצויים. בישראל – המציאוּת הכלכלית הקשה והמעמסה בקליטת גלי העלייה הובילה את הממשלה לנקוט במדיניות פרגמטית כלפי מגע עם גרמניה להשגת פיצוי חומרי, ואילו בגרמניה – מתן פיצוי לעם היהודי היה מחוות פיוס לדעת הקהל במערב ותנאי מחייב בדרך לשיבה לחיק האומות. אי לכך טווה ליבנה עיקרון מדיני אשר נקרא "קשר ללא יחס", והוא אשר הנחה את פעילות הקונסוליה, כלומר ליזום מגע מצומצם והכרחי עם גורמים בממסד הגרמני לקידום האינטרס הישראלי, אך מבלי ליצור קשרים חברתיים. כך למשל עמד הקונסול בקשר עם מזכירו של הקנצלר קונרד אדנאואר ועם הנשיא תיאודור הויס. יתרה מזאת, הקשר של הקונסול עם יעקב אלטמאייר, ציר הבונדסטאג היהודי־גרמני וחבר מפלגת האופוזיציה הסוציאל־דמוקרטית, סלל את הדרך לפגישה חשאית וישירה בין נציגי מדינת ישראל לקנצלר אדנאואר, פגישה שבעקבותיה הכריז הקנצלר מעל בימת הבונדסטג בספטמבר 1951 על מוכנותה של ממשלת גרמניה להגיע להסדר פיצויים. הגישה הדואלית של הקונסוליה בגרמניה באה לידי ביטוי גם ביחס למגע עם יהודים בגרמניה: הקונסוליה נמנעה מלהשתתף בטקסים או באירועים שסימלו את חידוש החיים היהודיים בגרמניה, כמו חנוכת בתי הכנסת – כפוף לעמדת החרם הישראלי – אך לצד זאת, ליבנה עמד בראש הוועד להקמת ארגון הגג של היהודים בגרמניה (Zentralrat der Juden in Deutschland) כדי לפקח, לוודא ולהכווין שהארגון יתמוך בדרישתה של ישראל לפיצוי חומרִי מגרמניה, וכי היהודים החיים בגרמניה לא יהיו גורם מתחרה על קבלתם. לאחר החתימה על הסכם השילומים, בספטמבר 1952, עמדה הקונסוליה בקשר עם משרד החוץ הגרמני כדי למזער את ההשפעה של תעמולת מדינות ערב נגד ההסכם, וכן כדי לקדם את אשרורו בפרלמנט של גרמניה.

חתימת הסכם השילומים ב-10 בספטמבר 1952 בוואסנאר
חתימת הסכם השילומים ב-10 בספטמבר 1952 בוואסנאר באדיבות: ארכיון העמותה למורשת משה שרת

פעילות הקונסוליה במינכן טמנה זרעים למגעים, להתקרבות, להדדיות ולעשייה משותפת בין הצדדים: היא שימשה כלי לא־רשמי למגע בין ישראל ובין גרמניה. אומנם היא קיבלה הכשר חוקי ורשמי לפעול בגרמניה תחת אמון מעצמות המערב, אך בנוכחותה בגרמניה היא סימלה מצב שבו לא התקיים נתק מוחלט בין המדינות. פעילותה הושלמה באביב–קיץ 1953, עוד טרם עזיבת מעצמות המערב את גרמניה, עם הגעת משלחת הקניות לקלן – הנציגות הישראלית ששוגרה לגרמניה לשם ביצוע הסכם השילומים.

עירית חן

אני תלמידת דוקטורט בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלי מוקדשת למשלחת הקניות הישראלית שפעלה בקלן למימוש הסכם השילומים משנת 1953 ועד כינון היחסים הדיפלומטים בין ישראל וגרמניה המערבית ב-1965. בנוסף אני המנהלת האקדמית של ארכיון הייקים הפועל במרכז ללימודי גרמניה ואירופה באוניברסיטת חיפה ומשמשת כסגנית עורך כתב העת יקינתון-MB של ארגון יוצאי מרכז אירופה.

אירועים קרובים ותכנים נוספים ממכון ליאו בק ירושלים

    • Thursday, 20/06/2024

    • 17:00

    • מקוון

    תיעוד בעל פה בזמן מלחמה

    ד"ר רוני מיקל-אריאלי ,הקמת הפורום למובילי יוזמות תיעוד במלחמה

    עדי וייס, עמותת עדן, הצגת פרויקט "נשים מספרות מלחמה"

    המשך קריאה
    • Thursday, 27/06/2024

    • 9:30-18:00

    • מוזיאון "אנו", תל אביב

    הכנס השנתי ללימודים גרמניים: שפה, תרבות, חברה

    מושב כפול ראשון: הגירת ידע ויהודים-גרמנים, משיחיות, יהדות ומשפט
    מושב כפול שני: אוריינטליזם באוריינט: אתנוגרפיה גרמנית-יהודית במרחבים ישנים וחדשים, דיאלוג בין תרבותי בשלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה
    מושב כפול שלישי: מגתה עד לסקר-שילר: ריבוי לשוני ותרבותי בספרות הגרמנית
    מושב כפול רביעי: היסטוריה מוסדית, Sociological Perspectives
    Round Table: German Studies (in Israel) after October 7

    הכניסה חופשית אך נדרשת הרשמה מראש עד לתאריך ה- 23 ביוני 2024

    המשך קריאה
    • Tuesday, 02/07/2024

    • 16:00-21:30

    • מכון ליאו בק ירושלים

    ערב לזכרו של הרב פרופ' דוד אלנסון

    המשך קריאה