Lesser Ury, Hochbahnhof Bülowstraße, 1922. Oil on canvas.
Lesser Ury, Hochbahnhof Bülowstraße, 1922. Oil on canvas.

הכירו את הצייר הנשכח של ברלין

מה לא אמרו עליו? צייר גרמני מתחילת המאה ה־20 הבוחר לצייר בסגנון אופייני לצרפת של המחצית השנייה במאה ה־19; בעל סגנון מיושן; מצייר נאה בלבד, ללא יכולת טכנית מרשימה או תרומה של ממש לאומנות התקופה. הכירו את לסר אורי, אחד האומנים היהודים־גרמנים הבולטים ביותר בראשית המאה ה־20, ועם זאת גם אחד הנשכחים ביותר.

זהו סיפור על כישרון גדול ועל יריבות ארוכת שנים – בין הצייר היהודי־גרמני הנודע מקס ליברמן ובין לסר אורי. ליברמן, שהיה אומן ידוע ובעל שם בקרב אנשי התרבות של ברלין, היה נשיאה של תנועת הזצסיון (Sezession) בברלין, תנועה אומנותית שפעלה בווינה, במינכן ובברלין והציגה אומנות מודרניסטית הסותרת את הסטנדרטים האופייניים לאקדמיה. בתחילה זיהה ליברמן את כישרונו של הצייר הצעיר – שלפני כן למד אומנות בדיסלדורף ובערים נוספות באירופה – ותמך בו, עד ששנים מספר לאחר מכן עלו יחסיהם של השניים על שרטון. הסיבה לכך אינה ברורה לגמרי. יש הטוענים שמדובר במריבה בין השניים סביב ציור מסוים של ליברמן – "Flachsscheuer in Laren"' ("אסם הפשתן בעיר לרן"). אורי טען שהוא זה שצייר את תעתועי האור באותה יצירה מפורסמת בעוד, ואילו ליברמן התכחש לכך. הפולמוס הוביל ליריבות מושבעת בין השניים עד סוף חייהם.

Max Liebermann, Flachsscheuer in Laren, 1887. Oil on canvas.
Max Liebermann, Flachsscheuer in Laren, 1887. Oil on canvas.

זהו הסבר מספק את הדעת, וייתכן כי פה באמת טמונה הסיבה לקרע בין שני האומנים. אולי התקנא ליברמן, העשיר והמבוגר, בכוחו האומנותי של אורי, העני והצעיר? אורי היה מתבודד שהלך בדרכו שלו בעולם האומנות – מופנם, שקט ואינו בוטח באנשים. בקרב הסצנה התרבותית של ברלין הוא זכה למוניטין של אדם קשה ועוין, ואף על פי שיצר ציורים רבים ומרשימים, נאבק למכור אותם וחי על סף העוני. אף ששניהם פעלו באותה תקופה ונחשבים חלק מהאימפרסיוניזם הגרמני, ציוריו של ליברמן הם אובייקטיביים, בעוד שאלו של אורי הם סובייקטיביים. האחד מבקש לייצג מציאות חיצונית, ואילו השני מייצג מציאות פנימית. אשר על כן, אין שום הפתעה בכך שנפרדו דרכיהם של השניים.

חסידיו הרבים של ליברמן הודו בכישרונו הרב של אורי, ועם זאת טענו כי הוא לא למד לסרטט ולבנות חלל באופן מדויק ונכון, וכי ציוריו חסרי סימטריה ופרופורציות. נוסף על כך, ליברמן ניסה להפריע לקריירה האומנותית של אורי בכל הזדמנות שהיה יכול. הוא לא אפשר לאורי להציג עם קבוצת הזצסיון, הגבלה אשר פגעה הן בחשיפת יצירתו לציבור והן ביחסיו עם אומנים אחרים ועם פטרונים פוטנציאליים. רק ב1913, לאחר פרישתו של ליברמן מתפקידו כנשיא התנועה, הצליח אורי להציג בקביעות בתערוכות של הזצסיון. מרגע זה זכה להכרה באומנותו – הכרה אשר הלכה וגברה עם השנים ואף יצאה מגבולותיה של גרמניה.

חייו של אורי לא היו קלים. הוא נולד למשפחה ענייה מאוד בפרוסיה ב־7 בנובמבר 1861 בעיירה בירנבאום. אביו היה אופה ואימו הייתה תופרת. לאחר מות אביו, כשהיה אורי בן 11, עבר עם אימו ועם שני אחיו לברלין. בשנת 1879, לאחר שחסך כסף לעקוב אחרי חלומו וללמוד אומנות, פרש מבית הספר התיכון ועבר לעיר דיסלדורף, שם התקבל כתלמיד מן המניין באקדמיה לאומנויות. משם נדד לערים רבות אחרות, כמו פריז, בריסל ומינכן, והמשיך בלימודי האומנות. אורי אף זכה בפרס מטעם האקדמיה לאומנות בברלין, פרס שאִפשר לו ללמוד באיטליה, אך לבסוף הוא שב לברלין, שם השתקע לשארית חייו. בהשפעת התקופה שבה הוא חי בפריז, החל אורי לצייר דימויים המתארים את רחובות העיר. הוא הדגיש את האווירה הלילית, את האורות הבוהקים ואת השתקפויותיהם במי הנהר. הוא היה אחד האומנים הראשונים בגרמניה שתיאר את חיי העיר המודרניים, נוף אורבני של ממש: רחובות גשומים וחשוכים, בתי קפה שוקקי חיים, כרכרות ומכוניות. בציוריו הוא שאף לתיאור נטורליסטי אך גם השתמש בקווי צבע עזים ובטשטוש רך, בהשפעת האימפרסיוניזם.

Lesser Ury, Hochbahnhof Bülowstraße, 1922. Oil on canvas.
Lesser Ury, Hochbahnhof Bülowstraße, 1922. Oil on canvas.

תקופה הנחשבת לשיאו האומנותי היא ציורי וולווט (Volluvet), כפר פלמי שבו שהה בשנת 1884. ציורים אלו מדגימים הן את יכולתו של אורי לתפוס אור ותנועה גם בציורי נוף פנורמיים והן הערכתו הרבה לטבע. אורי מחלק את הציור לשניים – שמיים ואדמה – והוא משתמש בצבעים בוהקים וחמים כדי להדגיש את הנוף הכפרי וכדי לייצר הרמוניה ואיזון. הוא לא היסס להציג את האנשים הפשוטים ולהראות את החיבור בין האדם לטבע.

אורי לא תיאר רק נופים או את רחובות העיר. רבים מציוריו בתחילת דרכו האומנותית מתארים את דמות התופרת – נושא קלסי של ציורי ההווי הביתי באותן שנים, תמונות שבהן תוארו נשים שקועות בעיסוקים יום־יומיים, כגון קריאה וכתיבה, או חולמות בהקיץ אל מול האח. הסצנות המתוארות מדגימות אושר ביתי פשוט, רגעים שבהם הזמן כמו עמד מלכת. נושא זה כמובן היה גם בעל קשר רגשי של אורי, שהתחנך בבית שבו הייתה התפירה דרך חיים שהכיר מקרוב בהיות אימו המפרנסת היחידה בחנות כלי הלבן הקטנה שלה. אחד הציורים הידועים ביותר שלו מתקופה זו הוא "השטיח האדום" (1890/99), שבו מתוארת אישה בגבה, עוסקת במלאכת תפירה של אריג לבן המשתפל וצונח מחיקה אל עבר השטיח האדום שעל הרצפה. אור השמש הרך חודר מהחלון ושמלתה השחורה מנוגדת לשטיח האדום העז ולבד הלבן שבו היא אוחזת.

Lesser Ury, The Red Carpet, 1890-99. Oil on Canvas.
Lesser Ury, The Red Carpet, 1890-99. Oil on Canvas.

אורי יצר אלפי יצירות בסוגי מדיה שונים: שמן, ליתוגרפיה, תחריטים ורישומי פחם. אך המדיום המועדף עליו הוא דווקא ציורי פסטל. אלו אפשרו לו שליטה זהירה באור ובצבע, מדיום שבו נחשב לגדול הציירים במאה ה־19. יצירותיו מלאות חיים וצבע – צבע חי, עשיר ובוהק. בין הנושאים שבחר לצייר ניתן למצוא דימויי נוף סוערים ומלנכוליים, סצנות תנכיות שונות ובעיקר את חיי העיר שכה אהב – ברלין. מהרגע הראשון שעבר אליה, חש אורי חיבור חזק אל ברלין. חיבור זה ניכר ביצירותיו עד כדי כך שזכה לתואר "הפאר האומנותי של בירת גרמניה" מראש עיריית ברלין בכבודו ובעצמו, בתערוכה גדולה שהוצגה לכבוד יום הולדתו השישים.

אורי התגאה במוצאו היהודי ויצר דימויים רבים של סצנות מן הברית הישנה: הנביא ירמיהו; אדם וחווה; אליעזר ורבקה; מפגש יוסף ובנימין. אחת הדמויות שהתעסק בה רבות הייתה זו של משה רבנו – בהר סיני, בקבלת הלוחות, בהרהור מעמיק. אחת מיצירותיו האחרות המציגות את דמותו היא "משה מביט אל עבר הארץ המובטחת", רישום פסטל של ציור גדול יותר שאבד. משה מוצג מגבו, ניצב על הר נבו, אפוף צללים חשוכים. הוא מביט אל ארץ כנען המוארת באור רך, אור המנוגד לדמותו הקודרת, הארץ שאליה לא יזכה להיכנס לעולם. כך מצליח אורי להעביר את אותו רגע טרגי של כיסופים ומלנכוליה. את הציור רכשה הקהילה היהודית של ברלין, והוא הוצג ב־1933 בפתיחת המוזאון היהודי הראשון בעיר, כשנתיים לאחר מות האומן.

Lesser Ury, Selbstporträt mit Pinsel und Palette, 1910. Oil on Canvas.
Lesser Ury, Selbstporträt mit Pinsel und Palette, 1910. Oil on Canvas.

לסר אורי נפטר בשנת 1931 בסטודיו שלו בברלין, שלושה שבועות בלבד לפני יום הולדתו השבעים ולפני תערוכה גדולה שתוכננה לעבודותיו בגלריה הלאומית של ברלין. בערך באותה תקופה נאלץ ליברמן להתפטר מתפקידו כנשיא האקדמיה הפרוסית לאומנויות בשל היותו יהודי, ויצירותיהם של השניים הוחרמו. עם עלות הנאצים לשלטון, חלק גדול מיצירותיו של אורי הושמד. שלא כליברמן, מורשתו של אורי נשכחה במשך עשורים. הוא נחשב אומן זוטר יחסית, כזה שלא השפיע על אומנות התקופה. אחד מני רבים. רק בשנים האחרונות זוכה אורי לעניין מחודש, וציוריו מוצגים במוזאונים חשובים בארץ ובעולם. ניתן למצוא את עבודותיו באוספים רבים, כולל באוסף ארכיון מכון ליאו בק.

איור של עדי אסטרחן

עדי לוי אסטרחן

אני סטודנטית לתואר ראשון לספרות כללית והשוואתית ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים, ורכזת התוכן של מכון ליאו בק ירושלים. אני מתעניינת בתחומי הטבע, אמנות מודרנית, שירה, שפה ותיאטרון. עולם התרבות בכלל והתרבות היהודית-גרמנית בפרט קרובים לליבי.

אירועים קרובים ותכנים נוספים ממכון ליאו בק ירושלים

    • Wednesday, 29/05/2024

    • 19:00

    • מכון ליאו בק, בוסתנאי 33, ירושלים וגם בזום

    השקת גיליון 26.1 של כתב העת חידושים

    הצטרפו אלינו להשקת גיליון 26.1 של כתב העת חידושים

    יו"ר: תומר יהוד
    דברי פתיחה: פרופ' דורון אברהם

    כותבי הגיליון:
    ד"ר עוז בלומן/מיכל יששכר
    רקפת כהן-ענזי/צבי קונשטט

    המשך קריאה
    • Tuesday, 04/06/2024

    • 9:00-19:00

    • מרכז תרבות, משכנות שאננים, ירושלים

    אריך הכפול – בין דרזדן לירושלים – כנס לציון 50 שנה למותו של אריך קסטנר

    מכון ליאו בק ירושלים, ארגון יוצאי מרכז אירופה, מרכז מינרבה להיסטוריה גרמנית ע"ש ריכרד קבנר באוניברסיטה העברית בירושלים, מכון גתה, החוג לשפה וספרות גרמנית באוניברסיטה העברית מזמינים אתכם לכנס על דמותו ויצירתו של אריך קסטנר: "אריך הכפול — בין דרזדן לירושלים".

    בפאנלים השונים ישתתפו חוקרים ואנשי ספרות רבים, ביניהם יהודה אטלס, מיכאל דק, משה צימרמן, גדעון טיקוצקי, מיכל פלס-אלמגור, שרון גורדון, מיכאל דק, שרון ליבנה, דוד ויצטום, עופר אשכנזי, זהר שביט, אסתר גרדאי, אבנר שפירא ועוד.

    המשך קריאה
    • Wednesday, 05/06/2024

    • 19:00

    • אירוע מקוון

    פגישה אחרונה בסדרה: חרם, נידוי, הרחקה

    יחסי ישראל-גרמניה אחרי שבעה באוקטובר

    ג'רמי יששכרוף (לשעבר שגריר ישראל בגרמניה) ואנטוניה ימין (פרשנית בעיתון בילד הגרמני ושליחת חדשות 12 לגרמניה)

    המשך קריאה
    • Thursday, 20/06/2024

    • 17:00

    • מקוון

    תיעוד בעל פה בזמן מלחמה

    ד"ר רוני מיקל-אריאלי ,הקמת הפורום למובילי יוזמות תיעוד במלחמה

    עדי וייס, עמותת עדן, הצגת פרויקט "נשים מספרות מלחמה"

    המשך קריאה
    • Thursday, 27/06/2024

    • 9:30-18:00

    • מוזיאון "אנו", תל אביב

    הכנס השנתי ללימודים גרמניים: שפה, תרבות, חברה

    מושב כפול ראשון: הגירת ידע ויהודים-גרמנים, משיחיות, יהדות ומשפט
    מושב כפול שני: אוריינטליזם באוריינט: אתנוגרפיה גרמנית-יהודית במרחבים ישנים וחדשים, דיאלוג בין תרבותי בשלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה
    מושב כפול שלישי: מגתה עד לסקר-שילר: ריבוי לשוני ותרבותי בספרות הגרמנית
    מושב כפול רביעי: היסטוריה מוסדית, Sociological Perspectives
    Round Table: German Studies (in Israel) after October 7

    הכניסה חופשית אך נדרשת הרשמה מראש עד לתאריך ה- 23 ביוני 2024

    המשך קריאה