קריקטורה של שלום עליכם, מן העיתון הסאטירי "דער גרויסער קונדעס" (הקונדס הגדול), 1914. "שלום עליכם מרגיש שם בבית"; "שלום עליכם: – היכן אני נמצא? לדעתי זו חייבת להיות ניו-יורק, רק שהריח כאן הוא של כתריאליבקה."
קריקטורה של שלום עליכם, מן העיתון הסאטירי "דער גרויסער קונדעס" (הקונדס הגדול), 1914. "שלום עליכם מרגיש שם בבית"; "שלום עליכם: – היכן אני נמצא? לדעתי זו חייבת להיות ניו-יורק, רק שהריח כאן הוא של כתריאליבקה." מקור: ארכיון ייווא (YIVO).

היהודי הגרמני: אדם טוב, יהודי רע

מעשה בהיינריך פרייפייגל, סוכן מכירות המגיע לעיירה היהודית מאזפבקה שברוסיה. הסוכן הוא סוחר תבואות, ולאחר הגעתו לעיירה זוכים תושביה בפרנסה ובשכר והוא נעשה אהוב על כולם.

כך מתחיל הסיפור הקצר "האשכנזי" מאת שלום עליכם על העיירה הדמיונית מאזפבקה. הסיפור פורסם בשני חלקים בעיתון "המליץ" ביולי 1889. הוא מעולם לא הופיע אף לא באחד מכתבי שלום עליכם בעברית, אך הוא תורגם בידי מתרגם אלמוני ליידיש.

העלילה נמשכת, ואנו מתוודעים להתפעמות של תושבי העיירה מאותו פרייפייגל. דרך אגב, שם משפחתו של הסוכן, שמשמעותו ציפור דרור, הוא רמז מטרים להתנהגותו הפוחזת, אך לכך נגיע בהמשך הדברים. הפתעה גדולה נכונה לתושבי העיירה כשהם רואים שבמועד תפילות יום הכיפורים מתייצב אותו סוחר בבית הכנסת, וכך התברר להם כי יהודי הוא, יהודי־גרמני, וכך הם מגיבים: "גם אם זקנו ופאותיו כרותות, אף אם אשכנזי הוא במדברו, בלבושו ובכל הליכותיו, אולם השורש ישאר לעד. הזיק היהודי לא יכבה והאמת ניתנה להאמר: אדם טוב הוא, אף כי יהודי רע".

שלום עליכם לצד מכתבתו, סנט פטרבורג, 1904. מקור: ארכיון ייווא (YIVO).
שלום עליכם לצד מכתבתו, סנט פטרבורג, 1904. מקור: ארכיון ייווא (YIVO).

לשונו האשכנזית (הגרמנית), גינוניו האופנתיים וההתנהגותיים של אותו סוחר מרתיעים את יהודי העיירה אך גם מסקרנים אותם. הם מתחילים להסתכל זה על זה ולשים לב לדרך שבה הם מתלבשים, לאופן החינוך שלהם ולמנהגיהם.

"האשכנזי", היהודי־גרמני המוצג כיהודי מודרני ומשכיל, הוא בדיוק היהודי שממנו חששה ההנהגה הרבנית. חשש זה נבע מתופעת "ההשכלה מטעם", שהייתה ניסיון תיקון מבפנים של החברה היהודית ברוסיה הצארית. השלטון, עם משכילי רוסיה היהודים, ניסה "לתקן" את התנהלותם של היהודים ולקדם צו שיורה ליהודים לזנוח את לבושם המסורתי ועודד רכישת השכלה כללית. לשם כך הוקמו רשת בתי ספר ושני מוסדות רבניים מטעם הממשל. אולם התופעה של "השכלה מטעם" נחלה כישלון חרוץ, ולא זו בלבד שהציבור היהודי המשיך להתנהל במתכונתו הישנה, אלא שההנהגה הרבנית אף החלה לראות באותו ציבור משכיל אויב מסוכן.

פרסומו הראשון של הסיפור "האשכנזי" מאת שלום עליכם. 'הַמֵּלִיץ', גיליון 134, 2 יולי 1889.
פרסומו הראשון של הסיפור "האשכנזי" מאת שלום עליכם. 'הַמֵּלִיץ', גיליון 134, 2 יולי 1889. מקור: עיתונות יהודית היסטורית.

וכך, מחד גיסא מתקבל גיבורנו "האשכנזי" אצל תושבי העיירה בסקרנות, ומאידך גיסא – בחשדנות. אומנם אנשי העיירה רוצים לקרב אותו אליהם, ואפילו באמצעות שידוך לאחת מבנות העיירה, אך חשדנותם במוצאו ובקורותיו מתחילים לחלחל בשל היותו "איש בא בימים ועודנו בגפו!" מכתבים נשלחים כדי לתהות על מוצאו של הסוחר המשכיל, בעל המלבוש המהודר, המנומס והמצליח. אנשי העיירה אף מתלוצצים ומוצאים סיבות לכך כי "האשכנזי" לא נישא. "הלא כי דרך האשכנזים – כי בטרם תמלאנה שנותיהם חמישים במספר לא יקחו להם אישה בעד כל הון". אך האמת סופה להתגלות. ערב אחד מגיעה לעיירה עגלה גדולה וממנה יורדים ומופיעים אורחים רבים לאכסנייה של רבי שבתי. כל בני המשפחה אצים־רצים לקבל את פני האורחים ולמלא אחר רצונם, ורק מלכה – הבת הצעירה, בעלת הפנים מלאי הקסם והעיניים השחורות הנוצצות כאבני ברקת – שקועה בשיחת אהבים עם מיודענו, הסוחר פרייפייגל. בעוד הזוג מחליף משפטי חיזור, ניצבת ביניהם כחוצצת אחת מהנשים שאך ירדו מן העגלה העמוסה ומתחילה לשצוף ולקצוף על הסוחר. מתברר כי גם עם אישה זו תינה פרייפייגל אהבים, נטש אותה ואת צאצאיו והלך לחפש אחר הרפתקאות חדשות. הסוחר ומשפחתו שממנה ניסה להתחמק מועלים על סוסים ונשלחים לדרכם לכיוון גרמניה, והעיירה ההמומה צריכה כעת להתמודד עם תחושת ההליכה אחרי אלוהים זרים, אלוהי התאווה ויפי המראה.

דוד לבקובסקי, העיירה הבדיונית כתריאליבקה.
דוד לבקובסקי, העיירה הבדיונית כתריאליבקה. שמן על קנבס, 1960. מקור: David Labkovski Project.

ההבדלים בין יהודי רוסיה ויהודי גרמניה בסוף המאה ה־19 היו בולטים. אם באמצע המאה ה־19 היה הדימוי של יהודי גרמניה בקרב יהודי רוסיה חיובי, הרי שהדברים השתנו במהירות לקראת סוף המאה. אחראים לכך האימוץ המהיר של השפה ושל התרבות הגרמנית בקרב יהודי גרמניה, אימוץ שהביא להתנשאותם על אחיהם ממזרח. השפה הגרמנית לעומת היידיש נתפסה אצלם כשפת התרבות; הבגדים המודרניים – כובע הצילינדר והחליפה – היו לדעתם ראי להתנהלות נאותה במרחב הציבורי (אפילו גודל הטלית היה להבדל בין שתי התרבויות). הפער בין שתי הקהילות היה קשה לגישור וכשהקהילה היהודית-גרמנית עוברת תהליכים של רפורמה וליברליזציה, הקהילה היהודית ברוסיה נתפסה על ידם כחסרי השכלה ו'פרימיטיבית' בשל דבקותה במסורת ובמעגלי החסידות.

לתפיסתם של יהודי רוסיה הייתה ההשכלה של יהודי גרמניה "השכלה מזויפת", השכלה שכל מטרתה היא היטמעות תרבותית ומתירנות תוך הפניית עורף למסורת ישראל. אף המשכילים בקרב יהודי רוסיה, שבתחילה העריצו את השכלת ברלין וראו אותה כמופת, הלכו והתרחקו ממנה, ואף מתחו עליה ביקורת פומבית. הפער בין שתי הקהילות היהודיות יצטמצם בתחילת המאה העשרים, כאשר מלחמת העולם הראשונה והפרויקט הציוני יביאו בסופו של דבר את שתי התרבויות לשתף פעולה ולראות את היתרונות של כל אחת מהתרבויות הללו.

קריקטורה של שלום עליכם, מן העיתון הסאטירי "דער גרויסער קונדעס" (הקונדס הגדול), 1914. "שלום עליכם מרגיש שם בבית"; "שלום עליכם: – היכן אני נמצא? לדעתי זו חייבת להיות ניו-יורק, רק שהריח כאן הוא של כתריאליבקה."
קריקטורה של שלום עליכם, מן העיתון הסאטירי "דער גרויסער קונדעס" (הקונדס הגדול), 1914. "שלום עליכם מרגיש שם בבית"; "שלום עליכם: – היכן אני נמצא? לדעתי זו חייבת להיות ניו-יורק, רק שהריח כאן הוא של כתריאליבקה." מקור: ארכיון ייווא (YIVO).

לקריאה נוספת:

אסף ידידיה. 2018, "יהודי רע" ו"אח שלי": תדמית היהודי הגרמני ביצירתו של שלום עליכם, מורשת ישראל, 15, עמ' 225–242.

שמואל פיינר, 2000, מלחמת תרבות: תנועת ההשכלה היהודית במאה ה־19, ירושלים: כרמל.

שלום עליכם, האשכנזי, בתוך: פרוייקט בן יהודה.

איור של שרון ליבנה

שרון ליבנה

במסגרת עבודתי במכון ליאו בק אני משמשת כאחראית האקדמית על אירועי התרבות וגם כעורכת משנה של כתב העת של המכון 'חידושים'. אני מלמדת כעמיתת הוראה באוניברסיטת חיפה ותחומי המחקר שלי מתמקדים ביחסי ישראל-גרמניה בתחומים האקדמיים, התרבותיים, הכלכליים והחינוכיים וכן בתחום התיעוד בע"פ.

אירועים קרובים ותכנים נוספים ממכון ליאו בק ירושלים