בשנות השישים עמד מספר חברי הקיבוץ על 90, ומלבד ענפי החקלאות – גידולי כותנה, פרדסים, רפת ולולים – התהדר הקיבוץ גם בנגרייה שהתמחתה בייצור רהיטים לבתי כנסת וכן בבית הארחה. באוקטובר 1962 נחנך בית הכנסת. זה היה אירוע מיוחד, ולחגיגה הגדולה והמרגשת הוזמנו שרי ממשלה, רבנים, חברי כנסת ואישי ציבור. לאחד מספרי התורה שהוכנסו באותו היום אל בית הכנסת יש לכאורה סיפור כפול: האחד קרוב ככל הנראה למציאות; ואילו השני מעין אגדה אורבנית. ייתכן שהיא מבוססת על הסיפור האמיתי, אבל אולי התפתחה בנפרד ממנו. אגדה אורבנית זו התפרסמה בשנות השישים בחוגי הקיבוצים הדתיים.

ביוני 1962, ארבעה חודשים לפני חנוכת בית הכנסת, התפרסם בעיתון הצופה הסיפור הבא: בסוף שנות השלושים, בתאריך לא ידוע בעיר אחת שעל גדות הריין שבצפון־מערב גרמניה, החליטו כמה אנשים להציל לפחות את ספרי התורה באחד מבתי הכנסת. אחד מן הספרים, כך ממשיך העיתון, נטמן בתוך ארגז ונזרק למי נהר הריין. ספינה שעברה במקום ראתה את הארגז, וממש כמו משה בתיבה – משתה אותו ממי הנהר, העלתה אותו על הסיפון והביאה אותו למקום מבטחים בשווייץ.

את ספר התורה מצא גוי שהכיר יהודי ירא שמיים באחת מקהילות שווייץ, והוא הפקיד בידיו את ספר התורה שכבר נפגע ונהרס. הספר הוחזק כעשרים שנה אצל אותה קהילה. חבר קיבוץ לביא שנזדמן למקום ראה את הספר והביא אותו לקיבוץ. הוחלט לחדשו, וחברי המשק מילאו את אותיות ספר התורה וליוו את הספר בהקפות סוערות.

איננו יכולים לאמת סיפור זה מעיתון הצופה, אולם הסיפור דומה בפרטים רבים לסיפור של חבר הקיבוץ אפרים קריצלר, ונראה כי הוא נשען על סיפורו וכי נוספו לו פרטים – אם דמיוניים ואם מציאותיים. קריצלר נולד בווינה למשפחה אורתודוקסית. בזיכרונותיו, השמורים בארכיון קיבוץ לביא, הוא מספר כי אביו – שהיה נשיא בית הכנסת Lazenhof – הבין את המתרחש בליל הבדולח, ובהוראתו נשאר בית הכנסת נעול ולכן לא הועלה באש. לבית הכנסת לא הייתה נראות מיוחדת או פאר והדר יוצאי דופן, ולכן – משלא נפתח – נראה כחנות סגורה ותו לא.

ימים אחדים לאחר ליל הבדולח הצטרף קריצלר בן ה־17 לגבאים לביקור לילי בבית הכנסת. תוך סיכון עצמי הם הוציאו את ספרי התורה. קריצלר לקח את ספר התורה המשפחתי, עטף אותו בשמיכה והביא אותו לביתו. למזלו הוא לא פגש אף שוטר או חייל שישאלו אותו למעשיו. למחרת היום הוא ארז את ספר התורה באריזת קרטון והלך לדואר כדי לשלוח אותו בחבילה לדודתו שהתגוררה בלוצרן שבשווייץ. כשהיה צריך להצהיר על תכולתה של החבילה, כתב את המילה Rolle, כלומר מגילה. פקיד הדואר לא שאל שאלות נוספות, קריצלר שילם עבור הבולים, החבילה ובה ספר התורה יצאה מווינה, וכעבור ימים אחדים היא הגיעה ליעדה בשווייץ.

בשנת 1939 הגיע קריצלר לאנגליה דרך תנועת בח"ד, ושם שהה לאורך המלחמה. לאחר המלחמה נבחר לנציג התנועה בקונגרס הנוער שהתקיים ליד הקונגרס הציוני בשנת 1946 בבאזל. בשנת 1951 עלה ארצה והתיישב בקיבוץ לביא. באותה שנה גם נשא לאישה את שילה. הזוג נסע ללונדון לשבּת חתן, ושם פגש קריצלר מחדש את ספר התורה. דוֹדוֹ, שהגיע משווייץ ללונדון לחגוג עימו את השבת חתן, הביא איתו את ספר התורה. הזוג הצעיר הכניס את ספר התורה למזוודה וזה נסע איתם לקיבוץ לביא.

בקיבוץ הוכן לספר התורה מעיל חדש, ועליו נרקמו שם בית הכנסת בווינה ושמות סבו וסבתו של קריצלר. הספר הוכנס לבית הכנסת לאחר שהושלמה בנייתו. כך הסתיים מסעו של ספר התורה מווינה לקיבוץ לביא, מסע שארך 13 שנים.